בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ערוץ סיניור 

ערוץ סיניור

 
 
לילך וולך

ערוץ ג'וניור נועד בעיקר להדביק את המבוגרים בינינו למסך, שבמבט לאחור תוהים איך, לעזאזל, יצאו נורמליים עם תוכניות הארדקור כאלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסדרה "הלב"
 מתוך הסדרה "הלב"   
כשאנחנו היינו ילדים, היה רק ערוץ 1 והיינו אסירי תודה על כל מה ששודר כמעט. ברור שמידי פעם היו יציאות מבאסות כמו "שניים אוחזין" שהבריאה דרך פלא את כל המתחזים לחולים, או "שעת כושר" שהדגימה באופן יומיומי עד כמה ארוכות יכולות להיות עשר דקות. אבל בסך הכל, נדמה שמשהו בקצב הילדות שלנו היה הרבה יותר רגוע, או אולי זה מה שמספר לעצמו כל שמי שכבר רחוק מרחק דור מהילדים.

היום העושר שמוצע בטלוויזיה רק עבור פלח הילדים והפעוטות הוא עצום, וכל זה עדיין לא כולל את תעשיית הווידאו והדיסקים. שישה או שבעה ערוצים שמשדרים סימולטנית תוכניות ברצף שמותאמות רק עבור ילדים, ובכל זאת, נראה שבתחום הזה, אף פעם אין שובע.

ערוץ ג'וניור הוא ערוץ חדש כזה, אבל עם סוג של קריצה להורים. התוכניות כמעט כולן, הן תוכניות קאלט נוסטלגיות כמו "נילס הולגרסן" "חבובוטף" "בילבי", ואיך אפשר בלי מרקו מ"הלב". מי בעצם צריך היום עוד ערוץ שכזה? לא ברור. כמו שזה נראה, הכוונה היא בעיקר להדביק את ההורים אל המסך כדי לייבב עם מרקו בזמן שהפעוט הביתי מתחנן לראות בשידור מחזורי את "משפחת סופר-על".

צפייה מחודשת בחלק מהתוכניות האלו, מעלה את התהייה איך, לעזאזל, יכולנו לצאת נורמליים עם הסדרות המשונות האלו? בהייה מוקפדת ב"הלב" מגלה כמה עובדות שכנראה מגיעות רק עם התקדמות הגיל: אבא של מרקו נראה שתי טיפות סאקי כמו השחקן האמריקאי טום סלק. בשני שליש מהפרקים מרקו הפעוט המאני-דפרסיבי עובד למחייתו, בדרך כלל בעבודות פיזיות נוסח המהפכה התעשייתית - שטיפת בקבוקים, מילצור, ועוד זוועות. אבל באמת הכי מטריד, הם קווי העלילה הסבוכה והיפאנית באופיה - מבוגרים הם ברובם אנשים קשים וזועמים. כשכבר נראה שמרקו הגיע לאיזה מקום של שלווה, הכל מייד מתהפך לרעתו. וכנראה הפרק הכי נורא היה כשנדמה היה שמרקו סוף סוף מוצא את אמא שלו, אך היא על ערש דווי. תאמרו מה שתאמרו על רמת האלימות בסרטי האנימציה של היום, אבל אין ספק שגם לנו היה את חלקנו בהבנה הכואבת על עובדות החיים, ועוד כמה תפיסות מעוותות בדרך.

גם ל"נילס הולגרסן" יש את חלקו המכובד בתלאות החיים. אמנם הסוריאליזם המסוים וכל החיות שמפטפטות בחופשיות, הופכים את הסדרה לבעלת הרבה מאוד הומור, אבל גם שם, חלק מהדמויות מפחידות ממש, אפילו היום. ונילס הוא כנראה הילד הכי קשה תפיסה שבנמצא, כי השיעורים שלו לגבי החיים חוזרים על עצמם שוב ושוב, עד כדי כך שבפרקים מסויימים נשאר לחבב רק את אוגי, האוגר המתוק והשמנמן. הקריצות האירוטיות המשונות עם דפנה, האווזה הסקסית והבתולית, הם כנראה הדבר הכי מוזר שקורה בתוכנית הזו, אבל יש לה עוד כמה שיאי ביזאריות משל עצמה.

האם הילדים של היום זקוקים או מתגעגעים לסדרות הילדות שלנו? כנראה שלא. אבל הקוריוז שבזה כנראה מספיק כדי להמשיך את קיומו של הערוץ הזה, לפחות עד שנגיע כבר ממש ל"טלא-פלא", ואז נדע, שהלכנו רחוק מידי עם הנוסטלגיה.

ערוץ ג'וניור - אפיק 49 ב- yes

בקטנה
* היא אמנם נחבאת אל הכלים בין כל הסדרות הנוצצות של ערוץ "יס סטארס", אבל "טירוף בבית" היא סדרת משפחה משעשעת ונטולת התחסדות או שמרנות. כיף לחצי שעה של מנוחה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by