בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על קו הזינוק  

על קו הזינוק

 
 
אמיר עמרמי

יניב מינצר מודד את צעדיו אט אט בדרך לאלבום. שמעו והתרשמו בעצמכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרי שעזב את הקיבוץ. יניב מינצר (צילום: כרמל אביבי)
 אחרי שעזב את הקיבוץ. יניב מינצר (צילום: כרמל אביבי)   
לפני מספר חודשים, חזר יניב מינצר מלימודי תואר במוסיקה בקולג' ברקלי שבבוסטון, ארה"ב. הלימודים בחו"ל הובילו אותו להקלטת אלבום בכורה באופן עצמאי, כשהוא חדור אמונה וציפיות שהוא חוזר למולדתו ומיד מתחיל במלאכת שיווק אינטנסיבית. או אז הוא מגלה שהדברים בארץ זזים טיפ-טיפה יותר לאט ממה שתכנן כשהיה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בצעדי זיקית, הוא מנסה לשלב בין הרצוי שבלבו ולמצוי שבמדינתו. נא להכיר.

מינצר (30) נולד בקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל למשפחה בת חמישה אחים ("כולל אותי, כמובן"). בניגוד למסורת המקובלת בחייהם של אמנים צעירים, מינצר נחשף למוסיקה מאוחר יחסית, כשהיה בן 17 וחצי. "עד אז לא הייתי מקשיב ליותר מדי דברים" הוא מעיד, "מלבד הכבש השישה שעשר לפני השינה". ואם כבר בדרך עוקפת מסורת עסקינן, דווקא הוריו המסורים, היו אלה שפנו אליו באותו הגיל וייעצו לו שיתחיל ללמוד גיטרה. הוא הלך למורה לנגינה מהקיבוץ, קשיש, כמעט בן שמונים, שלימד אותו נגינה על גיטרה קלאסית. מי שעוד נסך עליו השראה היה אחיו הגדול נדב. "אחי היה סקסופוניסט ואני זוכר שהוא היה משמיע לי קסטות בבית, עם הקלטות של בובי מקפרין ופט מת'יני".

בלי שום משחק מקדים, הא?
"כן, נהייתי גרופי של הדברים האלה. התחלנו להתקרב בהקשר הזה והתחילו לצוץ כל מיני הופעות ביחד בקיבוץ. החיבור בינינו סביב זה גרם לי להתעסק עם זה. תמיד הייתי צריך אדם נוסף כדי להזיז עניינים. אני פחות נשען על מוטיבציה עצמית".

לפני שבע שנים, בזמן שיניב היה לקראת החתימה לקבע, נהרג אחיו, נדב ז"ל, בטיול בהודו. נדב היה נווט בחיל האוויר, עלם בן 26, שיצא לטיול במזרח. ארבעה חודשים אחרי תחילת הטיול, יצא נדב לטרק עם שני מדריכים מקומיים, שזממו על כספו, הרגוהו, שדדו אותו ונמלטו. "הוא היה בעצם האדם הכי קרוב אלי אז", מספר יניב, "ובהרבה מובנים גם היום".

בזמן הצבא, עוד כשהיה מופיע עם אחיו הגדול, גילה מינצר את עולם השירה ואף החל מתעניין באימפרוביזציה ווקאלית. אחרי השירות הצבאי הלך לאודישנים לבי"ס רימון והתקבל בתור זמר. עד הלימודים ברימון, מינצר לא התעסק בכתיבת שירים, תחום שהחל לחטוא בו דווקא שם. "מישהי שלמדה איתי אמרה לי לקחת קורס הלחנת שירים עם יהודה עדר. לקחתי שיר של דודה שלי, מירה מינצר-יערי, שהייתה משוררת גדולה שלפני שבוע וחצי ציינו עשרים שנה למותה, והלחנתי אותו. מהנקודה הזאת, התחלתי עם כתיבה משלי".

אחרי הלימודים ברימון, קיבל מינצר מלגה ללימודים בקולג' ברקלי, והעניין והסקרנות גרמו לו לנסוע. "האמת היא שאחרי שנתיים ברימון כבר רציתי לעזוב, אבל איריס פורטוגלי ועמיקם קימלמן (פורטוגלי מנהלת המחלקה הווקאלית, וקימלמן מנהל בי"ס רימון – א.ע) אמרו לי שהם מעניקים לי מלגה לברקלי. זה היה לי ולעוד מתופף. בגלל הכבוד שעשו לי, החלטתי שאני נשאר".
 
"כל אלה בשבילי הם עבודה לחיפוש עצמי". מינצר (צילום: כרמל אביבי)
 "כל אלה בשבילי הם עבודה לחיפוש עצמי". מינצר (צילום: כרמל אביבי)   
בבוסטון פגש את המוסיקאי לידור לוי, שהפיק מוסיקלית את אלבום הבכורה שלו. הרחק מהסצנה הישראלית, הוא ישב להקליט את החומרים שלו. בדרך, הוא החל למאוס קצת בכתיבה, עקב החוויות שעבר ברימון. "כולם מתחפרים בזה ברימון. זה מלא באגו, מלא באינפורמציה, המון מילים בהמון שירים. לא מצאתי את עצמי, ומתוך הפרספקטיבה של החיים לבד בבוסטון, מצאתי את עצמי חוזר לכתוב שירים. התחלתי למצוא בזה שוב עניין".

"לא היו שם הרבה אנשים שיגידו אם זה בסדר או לא. שיעיזו בכלל להעיר על זה. לא היה לי צורך בביקורת. יכולתי למדוד עם עצמי איפה המקום הכן שלי ואיפה אני לא מזייף. לא רק בכתיבה. שוב חזרתי לגעת במקומות שעוסקים באובדן. המרחק עושה משהו. הייתי לבד במלוא האחריות על עצמי, זה לא קיבוץ כבר, כמו שאומרים".

איפה האלבום עומד עכשיו, משחזרת לארץ? יצרת קשר עם חברות תקליטים?
"קודם כל, מאז שחזרתי לארץ חשבתי שאני הולך לנהל את העניינים. מהר מאוד גיליתי שזזים פה לאט, ושאנשים לוקחים את הזמן עד שמחזירים לך תשובה. לא משהו שחסר להרחיב עליו. זה היה קצת בום בשבילי, כי באתי ממקום של עשייה וקיבלתי מלא פידבקים של אנשי מקצוע ומנגנים שעבדו איתי והרגשתי שזה בכיוון. אבל בארץ זה כמו בארץ".

בין האמנים והיוצרים שהשפיעו על מינצר במהלך השנים, ניתן למצוא את ג'יימס טיילור, ג'וני מיטשל ופול סיימון ("פולק של שנות השישים והשבעים"). הוא מודה שהמוסיקה שלו נושקת למיינסטרים, אבל מביאה איתה ערך מוסף. "היא דורשת טיפה יותר מהאנשים שמקשיבים. מי שרואה את ההופעה גם רואה שיש המון דברים שמתקשרים בה".

אין לך כוונה ללכת עד הסוף עד שתוציא את האלבום?
"הבנתי שאני צריך ללכת עם הקצב שקורה פה ולא למהר. זה ייצא כשזה צריך לצאת. היום אני מבין שנקודת החיבור העיקרית שלי היא בהופעות. אני מרגיש מאוד שייך שם. כתיבת שירים זה מקום מאוד פנימי. אתה עם עצמך, נמצא פיזית בבית ובו בזמן נמצא בבית רגשי שמתעסק עם דברים שגרים אצלך. בהופעות אתה מתעסק עם דברים שקורים אצל הקהל, בריח, בחומרים שבאים באותו רגע, ואין לך זמן לעכל אותם. אני מאוד אוהב את זה וזה מדבר אליי.

"אני רואה שגם לא ממהרים להוציא פה אלבומים, ואני לא ממהר להוציא את כולו. אם תבוא הצעה מפתה, ברור שאני אסכים. יש לי כוונה להמשיך הלאה לחומרים חדשים, אבל ברור לי שהדרך כרגע היא הופעות ולהוציא סינגל ראשון בדרך עצמאית, אלא אם כן תבוא הצעה להוציא אותו בתוך חברה. אני רוצה שזה יישב ברדיו ושאנשים ישפטו. זה גם מחזיק אותי אחורה, אם אני לא מתקדם ומשחרר את זה מעליי. שאלת לגבי ללכת על זה בכל הכוח - אני לא שם את זה כמטרה. התקליט הוא כלי כדי להגיע לאנשים ולהופיע. אני לא אקריב את עצמי כדי שהוא ייצא. הוא ייצא כפרי של עבודה קשה ומדויקת, והוא ייצא ברגע נכון. אני רואה הרבה אמנים שעושים את זה ואני לא חושב שלי זה מתאים".

במהלך הקלטת האלבום בחו"ל, מינצר נחשף לעולם התנועה והריקוד - "אימפרוביזציה בתנועה", למען הדיוק. "זה משהו שהתעסקתי בו הרבה בחו"ל. חייתי במרכז כזה, למדתי ועבדתי שם. היום אני ממשיך להתעסק עם זה ושותף לארגון של אימפרוביזציה בתנועה ואני מנסה לשלב את המוסיקה פנימה. אני מקווה שבעתיד אני גם אכתוב מוסיקה לתנועה".

יש משהו בעיסוקים הללו שלוקחים ממך זמן כדי לייצב את עצמך כאמן מבצע, לא?
"תראה, אין לי צורך להיות כל הזמן בצד של הביצוע והכתיבה. אני מרגיש שיש עוד המון דברים. דרך התנועה, אני גם לומד על נוכחות בהופעה, על תקשורת פיזית עם קהל ללא מילים. רק עם עבודה של הגוף. אני מאוד אוהב את החיבור בין קול לתנועה, אני גם מלמד את זה וחוקר את זה בעצמי".

אז מינצר נמצא כל הזמן בתנועה, ובניסיון לקחת את הדברים לאט, בדיוק כפי שהוא מפרש את קצב התנועה במדינה, הוא משקיע את זמנו בלמצוא כמה שיותר מקומות להופיע.

היום אתה בן 30 ועדיין ממשיך לטעום מכל מיני עולמות, ונדמה כי טרם תפסת כיוון ברור.
"אני חושב שחוסר כיוון זה פרשנות של מצב מסוים. פרשנות שקשורה למה שהחברה אומרת - שצריך למצוא דבר אחד ולהיות בו הכי טובים. אני בגיל 30 ועדיין משתדל לטעום מכמה שיותר דברים, ועובד בעיקר על פי מה שמסקרן אותי".

אמרת שתרצה לשחרר מתישהו את האלבום כדי להמשיך הלאה. נאמר ויעברו שנתיים וזה עדיין לא יקרה, תמשיך לכוון לעבר המוסיקה והאמנות או שתשקול הסבה מקצועית?
"שנתיים זה מאוד רחוק. אני חושש להביע את הדעה הזאת. השאיפה שלי היא בנקודת זמן מסוימת. השאיפה שלי כרגע היא לעלות לבמה ולהיות קרוב לאנשים. להרגיש שאני עובר לבנאדם אחר. אני רוצה לגעת בי ובמוסיקאים שעובדים איתי. רוצה לגעת בבנאדם אחד. אם דרך הסינגל, האלבום, מוסיקה לתנועה או כל דבר אחר. כל אלה בשבילי הם עבודה לחיפוש פנימי. אתה יודע מה, אני בהחלט רואה שבעוד שנתיים אני עושה את זה בדרך אחרת לגמרי. ואולי גם לא. נכון לעכשיו, אני לא יודע. אני אגביל את עצמי אם אני אחליט על זה עכשיו".

יניב מינצר יופיע היום (רביעי) ה-26 לאפריל 2006, במועדון היינקין הבימה קלאב בת"א בשעה 22:30
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by