בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סיכול ממוקד  

סיכול ממוקד

 
 
לילך וולך

ב"רשת טרור" דמויות משעממות ומוטרדות לוקחות את עצמן יותר מדי ברצינות, והכל מריח מנפיחות עצמית אמריקאית ובריטית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסדרה "רשת טרור"
 מתוך הסדרה "רשת טרור"   
התקנאה לה "הוט" ב"תא רדום" החרדתית והמחרידה, ורכשה גם לעצמה את "רשת טרור", שאמורה להביא אותה במיני סדרה בעלת אפיל יוקרתי משובצת במיטב האוכמניות של שחקני הטלויזיה האמריקאים והבריטים. ואכן, אין מה לומר לגבי ההשקעה - התאורה משובחת, החליפות תפורות היטב, צילומים ברחבי הגלובוס (בעיקר המזה"ת, ככה שזה יוצא יותר זול...), ושיחות ועידה על מסכי פלאזמה בכמות שהיתה גורמת לנחמן שי מ"השגריר" להסמיק.

אמה-מה? כמות הקלישאות והנפיחות העצמית, היתה מספיקה כבר בפרק הראשון כדי להפריח צי ראווה של כדורים פורחים. "רשת טרור" שכחה שמלבד היותה פרסומת מפזזת לחלום האמריקאי ולשלווה הבריטית, היא גם אמורה להיות סדרת מתח. וכך אנחנו תקועים, לפחות בשני הפרקים הראשונים של טרילוגיית האימה, עם הרבה אנשים רציניים שמדברים מאוד ברצינות על דברים משעממים למדי.

תקציר העלילה הוא כפי הנראה הסיוט האולטימטיבי של האמריקאים ואחריהם, אם מנערים אותם מהתה של שעת מינחה, גם הבריטים עושים קולות של מודאגים. חבורת מחבלים אהבלים נקלעים לתאונת עבודה ומחסלים את עצמם על ידי בקבוקון גז, ויחד איתם, את כל מי שאיתרע מזלו להימצא בקומת המלון שלהם בלונדון. הגז היה אמור להיות מפוזר בכנס מורים יהודים ומוסלמים, וככה מגיעים למסקנה (יופי, חביתוש!), שמדובר בזרוע של החזית המוסלמית הקיצונית.

מייד מוקפצות כל הסוכנויות האמריקאיות והבריטיות כדי לברר במה מדובר, ואז עולה ההצעה המהפכנית - הי, בואו נפסיק לריב על אותה חתיכת עוגה ונקים צוות חוצה עמים וסוכנויות שיעבוד יחד. כמו כל סרטי הקלישאות בהם לשוטרים / סוכנים באמת איכפת מהתיקים עליהם הם עובדים, גם כאן הסוכנים כולם מנסים להשתין בפינות החדר כדי לסמן טריטוריה על התיק שלהם. בסופו של דבר, כמובן, כולם יסתדרו עם כולם, אז אין מה לחשוש: ככלות הכל, כולם מדברים אנגלית, וגם האנליסט הפלסטינאי לשעבר יוכיח שהוא אמריקאי של כבוד, שלא כמו שאר הטפו-יומט, פויה, ערבים רעים.

החידוש, המודע לעצמו עד גיחוך, הוא שבסדרת האוטופיה הזו, יש לא מעט נשים בעמדות מפתח. אך בעוד שאחת מהן מוצגת כקרחון שמסוגלת לוותר על אהבתה בגלל תהיות מוסר, הרי שהשנייה היא סוכנת מקצועית, אך חסרת גבולות כשזה מגיע למיטה. כך שעוד חזון למועד.

נימת הסיום של הסדרה (זה אינו ממש ספוילר, לכל החוששים שאני אסגיר את המתח הלא קיים), הוא שלעולם לא נחזור להיות שמחים באמת - במונולוג רווי פאתוס מספר לנו דילן מקד'רמוט, ששמחה היום היא בעיקר אסירות תודה על מה שיש לנו וגם... כן, קצת עצב. הטקסטים הם ברובם בלתי נסבלים במידה דומה, אך לפחות אם תחזיקו מעמד עד לפרק השלישי, מובטחת התהדקות דרמטית מסויימת ופינאלה קצת יותר מלהיב משאר הקרונות האיטיים שהם הפרק הראשון והשני.

אקסטרא הוט, שישי, 22:00

בקטנה
*יש בעצם סיבה הגיונית שפיספסתי, שבגללה "יומטוב" הוא כפיל מצוייר של אלי האנה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by