בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
העץ הוא גבוה 

העץ הוא גבוה

 
 
אמיר עמרמי

אלי מגן, סולן אחרית הימים המיתולוגית, הוציא אלבום טוב מדי ורחוק מדי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אלי מגן – אדם / התו השמיני

היי, נייס טו מיט יו. אלי מגן (צילום: יח"צ)
 היי, נייס טו מיט יו. אלי מגן (צילום: יח"צ)   
אחרי פעילות מוסיקלית של יותר משלושה עשורים, אלי מגן - נגן קונטרבס בחסד וסולן אחרית הימים המיתולוגית, החליט לצאת ממעטפת האנונימיות והמיתולוגיה.

לפני שנתיים השתתף מגן בפרויקט "סימנים", בו מספר אמנים (אביתר בנאי, אלון אולארצ'יק, יוני רכטר ואחרים) הלחינו משיריו של המשורר מירון ח.איזקסון. מגן חבר לורד קלפטר שהלחינה את השיר "לזכור", והשיר קיבל פינוקים ברשימות ההשמעה. כל זאת עוד בתקופה ההרצה של ערוץ 24.

נגן הבס התמיר שפורט למחייתו בתזמורת הפילהרמונית ולקח חלק בשלל פרויקטים, מקבל כעת את אור הזרקורים, עם צאת אלבום הסולו "אדם". עכשיו הוא שר, זז ויש לו חיים משלו. היי, זה לא זה ששר את "העץ הוא גבוה"? מה איתו באמת?

מגן החליט שאם ההימור הראשון ("לזכור") היה לא רע בכלל, הבה נתחכמה ונעשה מזה אלבום שלם. לזכותו ייאמר שההימור השני הסתבר כמוצלח, יען כי אלבום הבכורה שלו בהחלט מעניין ואוצר בתוכו אסופה של שירים יפים. שירים, אגב, על פי ההגדרה הישנה. כולם פרי עטו של איזקסון שאיננו כותב פזמונים. במילים אחרות, מדובר באלבום נטול להיטים במושגי הפלייליסטים העיקשים של 2006.

ורד קלפטר המוכשרת שוב חברה למגן, שעיבד והפיק מוסיקלית את האלבום כולו והלחין את רובו. יחד הם ביקשו להגיש אלבום שירה לכל דבר. ולמרות רצונו, כביכול, לקבל (שוב) פנים משל עצמו, אין לו שום כוונה לעשות לכם חיים קלים.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
תריסר שירים מכיל האלבום של מגן, כולל קוראל של באך שמוגש על מצע של חצוצרה וטרומבון בחסות יגאל מלצר ומיכה דיוויס, שפותח וסוגר את האלבום. האלבום מנוגן מאוד ולא מנסה להתעדכן עם הסאונד המקומי. בולט במיוחד הפסנתרן הפנומן, אבי אדריאן, שאם עוד לא יצא לכם לראות אותו (לא רק לשמוע) מנגן, טרם ידעתם נגינת פסנתר אמיתית.

הלחנים של מגן טובים, ועמדת המפיק המוסיקלי שהוא תפס עושה רק טוב לאלבום. עם זאת, ישנה באלבום מכשלה מרכזית שהייתה צורמת אפילו לצדי צרפתי. מגן נשמע קרוב מדי למיקרופון וקצת רחוק מקהל המאזינים. ההגשה שלו חפה מסערת רגשות, אפילו מהתרגשות. נדמה שהייתה כאן השקעה יתרה בבחירת שירים, בעריכתם לטובת הלחנים הטובים ובנגינה מפנקת. אבל מה שחסר כאן, זה אדרנלין. ובכמויות.

בשיר "אם אין", שהוא גם הארוך מבין שירי האלבום (6:09), מגן יוצא לסולו ווקאלי בליווי חצוצרה. כאן מפגין אלי מוסיקליות טובה והשכלה גבוהה, אך לא מצליח לרגש.

שיר הנושא של האלבום, שיצא לפני שבועיים, היה נשמע כמו הבטחה מנצחת. אבל ההגשה המדויקת של מגן, נשמעת מדויקת מדי, ואחרי חמישה שירים אתה כמה לקבל דברים שיש בהם מעבר לדיוק - איזה חספוס מנטאלי שהיה הופך את האלבום הזה לטוב יותר.

האלבום הזה עומד על קו התפר הדק שמפריד בין סוג האלבומים שאחרון האנשים ימצא בהם עניין ובין מוסיקה למוסיקאים. דק מאוד. אין לעניין קשר לשאלה האם מדובר באלבום קומוניקטיבי או לא, כי האלבום, אמנם לא מתחנף, אך בהחלט מתקשר. אז מה הבעיה? הוא לא מחזר. ועם זאת, האלבום הזה עדיין יותר טוב מרוב הדברים שיבקעו ממקלט הרדיו אם תפתחו אותו בצורה רנדומאלית.

הכי בלונדיני: אנשים עמדו ליד
הכי שחורדיני: לא ידעתי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by