בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גדר ההטעייה 

גדר ההטעייה

 
 
לילך וולך

המיני סדרה התיעודית "גדר, חומה, גבול" מתארת מציאות של אחרי הקמת הגדר, מורכבת בהרבה מזו שהיינו רוצים לעלות על דעתנו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט"גדר, חומה, גבול"
 מתוך הסרט"גדר, חומה, גבול"    
אם יוצאים לרגע החוצה מהדאון-טאון לבנט שהיא ישראל, מגלים דבר מעניין: על רוב הגלובוס, תודעה ודעה פוליטית הם סוג של תכשיט - זה נחמד אם יש לך כזה, אפשר להתקשט בזה באירועים, אבל ממש לא נורא אם לא. תמיד אפשר להתעניין בזכויות בעלי חיים או לגייס תרומות לילדים בנמיביה.

אין שום ספק, שבישראל לא מדובר בלוקסוס מחשבתי או מעורבות חברתית יתרה, וכמעט כל אחד מן האזרחים והתושבים הבגירים של ישראל, אוחזים בדעה פוליטית מוצקה. מוצקה זו לא מילה – חלקם מוכנים למות על הדעה הזו, חלקם אפילו להרוג בשבילה. ובכל מקרה, כאשר חייך וחיי אחרים תלויים בספק בגלל תהליכים פוליטיים, דעה פוליטית היא מצרך יסוד.

אפעס, גם הפוליטיקאים הגדולים וההחלטיים ביותר בישראל, הגנרלים של החד משמעי ושל ה"לא ניתן", הוכרחו לבחון מחדש את עמדותיהם בעשורים האחרונים. מציאויות השתנו, קונצנזוסים נשברו, והגבולות כמו ים לא החלטי, גאו ושפלו. כל המוצקות של עמדות ודעות פוליטיות הוכיחה עצמה לכיוון אחד בלבד - אם אתה לא מתגמש ומנסה בדרך אחרת, חייך בסכנה. באופן מילולי לחלוטין ובלי שום מטאפוריקה.

הסדרה התיעודית בת שלושת הפרקים "גדר, חומה, גבול" של אלי כהן, בוחנת במשך שלוש שנים את גדר ההפרדה על כל הנגיעה באספקטים של החיים – הפוליטיות, החברתיות, הכלכליות, ההומאניות, הבטחוניות ואינספור היבטים נוספים שאין אנו מעלים על הדעת בכלל. לחשוב שבשטח מדינה כל כך קטן ודחוס כמו ישראל, אפשר לבצע פעולה דרסטית כל כך בלי השלכות מרחיקות שמתבטאות כאדוות על מרחבי הקיום, היתה תמימות, או עיוורון או הטעייה.

המוצקות הפוליטית מתמסמסת בזמן הצפייה, מפני שזה מורכב הרבה יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב, מפני שמציאויות חיים אינן מתחלקות אף פעם באופן בינארי ל"נכוןן" "לא נכון". הסדרה "גדר, חומה, גבול" היא כנה מספיקה ומורכבת מספיק כדי שלא לספק את הקלישאות הבינאריות שכל כך מקלות לנו על החלטות קשות. היא מביאה את המורכבות עם כל קשייה.

יש בסדרה גם את מראות הזוועה והאימה של הפיגועים; את גזילת הכרם הערבית שנחצתה על ידי תוואי הגדר באופן שמזכיר את משל "כבשת הרש"; את החייל השבוז שכל כך עייף משמירות שהוא אפילו לא בטוח על מה הוא שומר בדיוק; ואת לול העופות המצווח ומתפזר לכל עבר, כשהדחפורים עוברים דוקא דרכו.

אין תמונות יפות ב"גדר, חומה גבול", אין פסקול לירי שמרכך זוועות או עריכה מנעימה. הקול של אמל מורקוס בפסקול, צובט את הבטן בלי קשר למקום הפוליטי ממנו אתה בא ולא מספק נחמה. בשוודיה אולי הדברים פשוטים יותר, אבל אנחנו לא בחרנו לנו אויבים שוודים. האויבים שלנו נראים כמונו ומדברים שפה דומה, עד שנסכים על אותם דברים ונדע איך לעשות אותם, נשאר רק לתעד. אולי יום אחד, ממרחק, הכל ייראה לנו דמיוני ואבסורדי.

ערוץ 1, ימי רביעי, 21:45

בקטנה
אמנם עדיין לא בטלויזיה, אבל החרדה מזה כבר מקננת - הסולגן על שלטי החוצות "תוסיפו וי לסקס טוב יותר", הוא אחת מהיציאות הפרסומיות הכי תמוהות ומעוררות חשק לפרישה והתנזרות שהיו כבר הרבה זמן – בטוח שלזה התכוונתם?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by