בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הוא הא 

הוא הא

 
 
אמיר עמרמי

רוצו לראות את המופע של שבן וצור "הוא והוא" שיזכיר לכם יצירה אמיתית מהי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשמוצארט פגש את גו'אל. שלומי שבן (צילום: יח"צ)
 כשמוצארט פגש את גו'אל. שלומי שבן (צילום: יח"צ)   
בימים אלה חוגג מועדון הזאפה שנתיים להיווסדו, ולשם כך הוזמנו ערן צור ושלומי שבן להופעה חגיגית ואינטימית. לא היה כדורגל באותו ערב, אז פשוט באנו.

אתם הולכים לקרוא ביקורת על דברים שבטוח נאמרו בכל מקום אחר. לא יהיו כאן הפתעות, טוויסטים או שינויי כיוון. המופע "הוא והוא" של צור ושבן רץ כבר כמעט שלוש שנים, אך מדי פעם אתה רוצה לרוץ ולספר לחבר'ה. לשם כך נכתבות שורות אלה. חוץ מזה, היה גם חידוש בליין אפ של ההופעה, ששולבו בה שירים חדשים של צור ושבן מתקליטים שבדרך, וגם זו סיבה לאייטם, לא?

צור הגיש את "ג'ינס נמוכים" מאלבומו החדש. סיפור נפלא שמדבר על מה שבין הדברים שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, למה שאנחנו יודעים באמת. היכולת של צור לחבר בין מילים, לחן והגשה מעוררת קינאה. אסור לתת לבנאדם הזה להסתובב חופשי ברחובות - צריך למצוא לו מגורים סטריליים עם שולחן כתיבה וגיטרה, ולהניח לו לצאת לשירותים ולהופעות. זה יבטיח תפוקה של מינימום שני אלבומים בשנה, ואחד כפול פעם בשלוש שנים.

ידידו מאחורי פסנתר הכנף השחור סובל מאותה התסמונת בדיוק. שבן מתעלס עם הפסנתר, הפסנתר גונח, וכל הקהל מזיע וצמא לסיגריה של אחרי. הערב כולו היה משול לצפייה בפורנו בין כותלי מוזיאון.

שבן שולט בכל ז'אנר שהוא נוגע. כשהוא מנגן בלוז, נשמע כאילו העביר את מרבית חייו בעבודת פרך בשדות, ושאין לו יותר מה להפסיד. מנגד, כשהוא מנגן שומאן או מוצארט, אתה מצטער שהאחרונים לא חיו מספיק שנים כדי לשמוע אותו. עד כדי כך.
 
מבוקש מס' 2. ערן צור (צילום: שרון דרעי)
 מבוקש מס' 2. ערן צור (צילום: שרון דרעי)   
"הוא והוא" הוא אחד משיתופי הפעולה הטובים שנעשו כאן. לשניהם יש יכולת פנומנאלית לטפל בטקסטים האחד של השני, כאילו מדובר ביוצר אחד עם פיצול אישיות חריף במיוחד. צור מבצע את "אריק" בצורה הרבה יותר משכנעת מהביצוע באלבום הבכורה של שבן (לתשומת לבך, ידידי, האלבום יצא לפני שש שנים. מה קורה?). מאידך, אם אתם מכירים את שבן רק מביצועיו המוקלטים, אז אתם לא מכירים אותו בכלל.

לטעמי, החומרים באלבום הבכורה שלו מעולים, אבל ההפקה המוסיקלית לא תמיד עמדה איתם באותה שורה. כשהוא על הבמה, שבן נשמע כמו הכלאה בין עשרה פסנתרנים, ולכולם יש רוק'נ'רול בראש. כדאי יהיה לתת לזה משקל בהפקת האלבום החדש שמתבשל.

שבן הגיש את "מותק, את אצלי בראש", תרגום חדש שלו לשיר של בוב דילן. שערותיי סמרו. אחר כך עזב את הפסנתר והגיש שיר חדש בליווי גיטרה אקוסטית, על בחורה רווקה בת 32. כרגיל, טקסט מבריק. בהדרן הוא פינק אותנו עם "שיר כאב" של מאיר אריאל. חבל שגם מאיר לא חי כדי לשמוע את זה.

בקיצור, לטעמי, יש לעצור את הצמד צור ושבן ולכלוא אותם באזיקים, לתת להם שלוש ארוחות ביום, כלי נגינה, כלי כתיבה ושירותים לפי הצורך. חוץ מזה כלום. אם אי פעם תרגישו שהיצירה המקורית או האמירה האישית הלכה לאיבוד וכי התרבות הישראלית נמצאת בשפל המדרגה, בעידן של Smsים וכוכבנות, תבואו לראות אותם ביחד. ותשתדלו לכבות פלאפונים לפני כן.

"הוא והוא": ערן צור – שירה ובס ; שלומי שבן – שירה, פסנתר, הרמוניקה, Base Drum ; בתפקיד אורח – מטרונום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by