בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אקסטרה לארג' 

אקסטרה לארג'

 
 
אפרת אסקירה

ב"לחזור" מוכיח אלמודובר שוב שהוא אומן טוויית המלודרמות הסוחפות, ושרטוט דיוקנאותיהן של נשים גדולות מהחיים. אולי גדולות מידי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט "לחזור" (צילום: יח"צ)
 מתוך הסרט "לחזור" (צילום: יח"צ)   
ישנם דברים שגברים לעולם לא ידעו על נשים. ניתן להתווכח על מידת האמת הקיימת באמירה הזו, אבל קשה להכחיש את הפופולריות שלה. מתוכה נובעת באופן מסורתי ההנחה לגבי קיום עולם של כוח וסבל, מין ומוות, שרק נשים מורשות להיכנס אליו. נשים כאלה חיות לרוב בספרות ובקולנוע של ארצות חמות, והן הנשים שפדרו אלמודובר מתאר בסרטו החדש, "לחזור".

את הצוות הנשי של "לחזור" מובילה פנלופה קרוז, היא ריימונדה, פועלת קשת יום שאינה מאושרת בנישואיה. אליה מצטרפות אחותה הגרושה סולה (לולה דואניאס), בתה הצעירה, דודתה המתגוררת בכפר והשכנה המסורה של הדודה (יוהנה קובו). האחרונה קשורה אל המשפחה בדרכים שיתבררו בהמשך. המוות מבקר את הנשים פעמיים לפני שאמה של ריימונדה, בוגרת אלמודובר כרמן מאורה, חוזרת מן המתים כדי להסדיר כמה עניינים לא פתורים.

הנשים בסרט נעות יחד בין מספר סיפורים מקבילים של סודות אפלים הנמצאים בעברן של דור האמהות, ודומיהם מתרחשים בחיי הבנות. ההתרחשות מעגלית ומייצרת את ההבנה שכך נראים חיי הנשים הללו. כך הם ימשיכו להיראות, שכן בעוד שכמה מהסיפורים הישנים נפתרים, סיפורים אחרים נשארים חבויים, עבור דור שלישי של נשים.

פנלופה קרוז ענקית ומלאת תושייה בתפקיד ריימונדה מלאת הסודות, שמכעיס לגלות באיזו קלות העלימו את יכולותיה בסרטים ההוליוודיים האחרונים שבהם השתתפה. לולה דואניאס מתוקה בתמימותה ויוהנה קובו מספקת צבע ותורמת צלע נוספת למארז האמהות-בנות המשתתף בסרט. כרמן מאורה הבוגרת, ששבה לעבוד עם אלמודובר אחרי פרידה של 17 שנים, יוצרת נוכחות אקסצנטרית אך טבעית, שמתאימה לדמות שנמצאת על קו התפר בין החיים והמתים. הנשים כולן נדיבות אחת כלפי השנייה והפרס שקיבלו על עבודתן המשותפת בפסטיבל קאן האחרון לא יכול היה להגיע לחבורה יותר ראויה.

נשים נשים
מיומנותו של אלמודובר כמספר סיפורים שוב מוכיחה את עצמה. אלמודובר לוקח את הצופים למסע מפותל, שבתחילה נראה עטוף במיסטיקה ולבסוף מתברר כמשחק מודע בדימויים צפויים. רוחות רפאים אכן שבות לבקר את נשות הסרט, אולם הן יותר ריאליסטיות מאשר מטאפיזיות. ההתמודדות עמן, דורשת לחזור לעבר, לחשוף מידע שהוסתר ולבקש מחילה. הפתרונות העלילתיים של אלמודובר מלודרמטיים טיפוסיים, אבל הם לא נראים מחוץ לעולם האפשרויות של הסרט. הפסקול החושני והשוטים הצבעוניים והמרהיבים שחוגגים את קימוריה של קרוז, מלווים את הסיפור ויוצרים יחד דיוקן אפי של נשיות בשלה.

"לחזור" הוא סרטו האחרון של אלמודובר, אולם במידה רבה, הנשים שבו, הן המודל הראשוני לדמויות שהופיעו בסרטיו הקודמים. בין שלל המשמעויות הגלומות בשמו של הסרט, נמצאת גם החזרה לדמות האישה הנערצת מהקולנוע - הסהרורית כמו הנשים של פליני והמיתולוגית, כמו סופיה לורן.

בסרטיו האחרונים, אלמודובר בחן באירוניה את גבולות הדימוי הזה של האישה הגדולה. בתיאוריו היתה מידת חתרנות, שכן היחידות שהתקרבו לגילום המלא של הדימוי, היו טרנסג'נדריות, נשים מדומיינות או נשים שהופיעו רק כאוסף זכרונות. החתרנות הזו לא נמצאת ב"לחזור". זאת משום שעבור הדמויות שבו, הנשיות אינה מושא הערצה. הנשים בסרט הן המוצר המקורי, וככאלה, הן נראות מוגזמות מידי למציאות. אלמודובר לא מנסה לחקור אותן, אלא בוחר להציג אותן לראווה. מסיבה זו, "לחזור" לא ייזכר כעבודתו הטובה ביותר של אלמודובר, אך ישמש מראה משמעותית ליצירתו של הבמאי ומכתב אהבה יפה לנשים שמילאו אותה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by