בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בזיעת חילבה  

בזיעת חילבה

 
 
גולן כספי

גולן כספי נשלח ל"אדונית התבלינים" וזה עלה לו בקושי רב, יזע ותשישות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט "אדונית התבלינים" (צילום: יח"צ)
 מתוך הסרט "אדונית התבלינים" (צילום: יח"צ)    
הכתובת הייתה על הקיר ומראש באתי בלי ציפיות ל"אדונית התבלינים". עבודה זו עבודה, הזכרתי לעצמי, ובכלל, מי אני שאתלונן? יש כאלה שעובדים באמת קשה. ובכן, מדובר בזוועה. "אדונית התבלינים", סרטו הראשון של הבמאי פול מיידה ברגס המבוסס על הרומן המצליח של הסופרת הבנגלית צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני, הוא אגדה משעממת ותפלה בלי טיפת קסם.

בקולנוע בניגוד לספרות, אין אפשרויות זמינות לחלוק את המחשבות והרגשות של גיבורי הסיפור. קולנוע הוא מדיום ויזואלי ותהליך אדפטציה של ספר לסרט הוא תהליך מורכב. התסריטאית גורינדר צ'אדה, שהיא גם איישתו של ברג'ס הבימאי, נכשלה במשימה לחלוטין, ובמקום להפיח חיים בסיפור שזכה לאהדה, היא ובעלה הבימאי יצרו עלילה מופרכת וחסרת טעם.

הסרט מספר את סיפורה של טילו (שבספר היא סבתא חביבה ובסרט היא יפהפייה צעירה בגילומה של אישווריה ראי), בעלת חנות מרהיבה לתבלינים וצמחי מרפא בקליפורניה שמתנהלת כמעין פייה מודרנית המתפרנסת מרקיחת תערובות תבלינים קסומות שמסייעות בידי הלקוחות להגשים את ייעודם ותשוקותיהם המגוונות.

טילו שגודלה להיות מרפאת בתבלינים, גזרה על עצמה את חוקי היסוד של המקצוע, האוסרים על מגע בעור הלקוחות וכל מעורבות רגשית עמם. אל דלת החנות מתרסק עם אופנועו חתיך אמריקאי שובה בשם דאג (דילן מקדרמוט הזכור מהסדרה "הפרקליטים"), שהתשוקה המיידית והמשיכה שהיא מגלה כלפיו, מאיימים לגזול ממנה את כוחותיה המיוחדים. טילו מנסה להתנגד לחיזוריו של דאג ולשמור על גבולות המקצוע. אך ליבה לא עומד בפיתוי והיא מתעלמת מהסימנים ומהלחישות שהיא שומעת מהפלפל והכורכום, ובוחרת בעצמה. ההשלכות של הבחירה שלה מאלצות אותה להתמודד עם עברה ועם הקודים התרבותיים אליהם היא מחויבת. העלילה הילדותית מזכירה פנטזיה של וולט דיסני רק בלי הקסם או הפנטזיה.

כלום לא עובד במעשיה הסתמית הזו. ברג'ס הבימאי בונה סצנות מיותרות ומשעממות למדי, ואישווריה ראי, כוכבת בולייווד שאמורה לשאת על כתפייה את הסרט, היא רק עוד אחת מהבעיות שלו. הצירוף של השטיחות ההבעתית שלה והבחירה ללוות את העלילה בקולה הפנימי ( Voice Over), שאמור לוודא שלא נפספס את מחשבותיה וזיכרונותיה, הוא פיתרון תסריטאי קלוש. הוויס אובר פוטר את הכותבת מהצורך להראות פעולות על המסך. תחת זאת, מעמיסים על הצופה אינפורמציה וזיכרונות ילדות שאינם מקדמים את העלילה, אבל מספקים יופי של צילומי אווירה של נשים הודיות אותנטיות ותבלינים, המון תבלינים צבעוניים.

כל הזדהות וחיבור עם הגיבורה והשתלשלות העניינים המגוחכת שעוברת עליה, אינם מתקיימים, למרות שהיא באמת נורא יפה ומרשימה. אולי זה בגלל שהיא מתקשרת ומקבלת מסרים מזנגביל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by