בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תשאלו את דודו 

תשאלו את דודו

 
 
אמיר עמרמי

דודו טסה במשבר גיל שלושים. התוצאה הסופית, ובמיוחד על הבמה, לא רעה בכלל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ילד בן שלושים. דודו טסה (צילום: יח"צ)
 ילד בן שלושים. דודו טסה (צילום: יח"צ)   
עוד בימי התיכון, היה לנו בחבר'ה את זה שתמיד אפשר היה לסמוך עליו. אמא שלו תמיד הכינה את הסנדוויצ'ים הכי טעימים, ותמיד דאגה לצרף לתיק שכפולים לחברים הרעבים שלו. תמיד אפשר היה לסמוך עליו בטיולים שיהיו לו את כל הצ'ופרים - שקיות במבה מכל הסוגים, שוקולד מתוק, מריר, עם אגוזים, בלי אגוזים. הבנתם את הרעיון.

כזה הוא דודו טסה. הבנאדם יודע את העבודה, אק"א מוסיקה, ומשתדל תמיד לקבל עליה את פרס העובד המצטיין. אם זה כנגן אולפנים מבוקש או ואם כאמן יוצר. ביום חמישי האחרון העלה טסה מופע השקה לאלבומו החדש "לולה" (הד ארצי). הציפיות היו גבוהות, ולא היה רגע דל כדי למלא בו פיסה של אכזבה. לטסה יש נוכחות בימתית כמו לקרנף בספארי. אתה לא יכול שלא לשים אליו לב, או לעבור לידו מבלי להתרשם.

דודו עלה לבמה כשהוא נטול גיטרה, ושר את הבית הראשון מ-"2006", הפותח את אלבומו החדש. "השנה 2006, בקרוב אהיה בן שלושים, רק אנשים שפוחדים, סופרים את השנים". מיד אחר כך התחמש טסה בחשמלית שלו. במהלך המופע הוא נע בינה לבין הגיטרה הקלאסית. טסה נתן לקהל את כל מה שיש לו, כשהוא שומר על פוקוס לאורך כל הדרך. החליק בקלות במעבר בין הז'אנרים, הציג עיבודים מעולים, נתן תשומת לב חזקה לפן האינסטרומנטאלי, וביצע את להיטיו לקראת הסוף ("אני רץ", "זוזי").

מה שכן, היה חסר עוד גיטריסט על הבמה. אז נכון שקרן אבראשי עסוקה בימים אלה, אבל היי, יש עוד גיטריסטים במדינה. הורגש העדרו של שחקן חיזוק שיחזיק הרמוניות מאחורה, או שיכפיל את טסה בליינים מסוימים וינהל איתו דיאלוגים מדי פעם.

גיטריסט נוסף היה יכול להחליף את הלופים המזדמנים שהיו ברקע, בהם לא היה שום צורך. לפחות לא כשמדובר במוסיקאים כמו אלה שהיו על הבמה. החסרון בא לידי ביטוי כשגרי אקשטיין עלה להתארח אחרי רוני אלטר המקסימה. אבל יש להניח שאקשטיין לא ילווה את טסה בכל מופע ומופע.
 

אני טקסטים

שלושים ומשהו. עטיפת האלבום "לולה" (יח"צ)
 שלושים ומשהו. עטיפת האלבום "לולה" (יח"צ)   
אלבומו האחרון של טסה הוא בסימן משבר גיל שלושים. השירים מתוכו מאופיינים בטקסטים אישיים שבאים על חשבון הגיטרה המנסרת והטובה. מדובר בתחליף לא פשוט. יש ריספקט לגיטרה של טסה, והטקסטים שרוצים להתחרות על המשבצת המרכזית במקומה, צריכים להוכיח את עצמם. לרוב זה פוגע.

לטסה אין שום כוונה לנפק לכם להיטי רוק כדי להניח את הדעת. הוא עושה באלבום חמישי את מה שכל אמן עושה באלבום ראשון, וחושק לחזור אליו במשך כל הקריירה, וזה לעשות את מה שהוא רוצה. אם כי, התחושה הכללית של האלבום היא זו שניפקה את כותרתו "הפעם אני טקסטים", עם עזרה פה ושם של רועי שופן ודן תורן.

זה מתבטא מאוד בשירים "נעים", "חשבתי" ו"הימים האבודים" שהוא הטוב ביותר באלבום. טסה כבר סיפק להיטים כמו "אני רץ", ו"זוזי", חידש את "הייה לי חבר הייה לי אח" ו"הלילה לא" וביסס את מקומו בקונצנזוס. עכשיו הילד בן שלושים - תנו לו סכין גילוח והוא מחר עולה לתחבורה הציבורית עם כרטיסיית נוער. אבל משבר? תנסו אולי אצל בני שלושים שלא עושים היום את מה שהם באמת היו רוצים לעשות.

"לולה" (הד ארצי) 35:02 דקות / דודו טסה בהופעה: דודו טסה – שירה וגיטרה ; ניר מימון – בס ; מיכאל אנג'ל – תופים ; אורן בן אבי – סקסופון ; רפי דוידוף – חצוצרה ; צ'לו – יועד ניר ; כינור – חן שנהר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by