בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
וואו 

וואו

 
 
טל היינריך

one יאכזב אם תצפו לריטה טיפוסית, אך יקסים כל מי שטרם טעם לאס וגאס. מלווה באקרובטים וירטואוזים, הפרפורמרית מצדיקה את הכינוי "הדיווה הישראלית". היכונו לריטה מודל 2006

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויוה לה דיווה (צילום: יח"צ)
 ויוה לה דיווה (צילום: יח"צ)   
לא צריך להיות חתול פרסי, מעריץ ריטה אדוק או לזכור את כל מילות שיריה בעל פה כדי ליהנות מ- One. כפי שהיא מקפידה לציין במהלך המופע, אנשים רבים תרמו יד או גפיים בהפקת הענק הזו. אז נכון, את האקרובטים הוירטואוזים ייבאנו מחו"ל ושילמנו עליהם במכס, אבל One מוכיח שיש לנו כאן בארץ את הבסיס הנכון לשואו סטייל לאס וגאס. במילים אחרות - סלקום, עשיתם עסקה טובה. אמנם לא הבאתם את "דפש מוד" או "בלאק אייד פיז", אבל אתם יכולים לזקוף ראש בגאווה כחולה-לבנה.

חלקה הראשון של ההופעה מורכב מבחינה ביצועית ועתיר אקשן. הפתיחה המרשימה עם העיבוד האלקטרוני ל"עטוף ברחמים", מכניסה את הצופה ישר מן ההתחלה להבנת סדר גודל המופע אליו רכש כרטיסים. בו בזמן, מתאכזבים המעריצים שרוצים לקבל את ריטה החמה המוכרת ולא את ריטה מודל 2006.

במרבית הנאמברים, הקהל אינו יודע לאיזה ספוט בבמה להסתכל - האם להיות בפוקוס על הדיווה שמפליאה בריקודי בטן? האנשים התלויים הפוך מהתקרה? הקרקסנים על הטרפז? הנגנים המוכשרים על הפיגומים בצידי הבמה? לוליינים מעופפים על חבלים או רקדנים בתלבושות מרהיבות? הצעה למשחק למי שכבר הצליח למקד מבטו על הרקדנים: נסו לזהות כמה שיותר בוגרי "נולד לרקוד" בין שורותיהם. רוני שין, אור כחלון ומאיה אמיתי כבר אותרו.

קטעי הקישור הקלילים מצדיקים את קיומם בארץ של בתי ספר למשחק. במהלכם, מבצעים הסטייליסטים עבודה נפלאה מאחורי הקלעים והסטארית לוקחת מספר נשימות. בתום הפסקה בת 20 דקות, מלווה באכזבה קלה עקב היעדר "קליק" מהמזנון אך נחמה בפופקורן ובייגלה חם, המשיך השואו למערכה מספר שתיים. למרגלות נברשת מהפנטת, ביצעה ריטה שיר אופרה. תאמינו או לא, היא כבר רזה יותר מאמה שפלן. בסוף האריה, ניתן היה להרגיש איך היא ניזונה ממחיאות הכפיים, שנראו באותו רגע חיוניות יותר מאוויר לנשימתה. זה, כבר הפך למותרות בשבילה.
 
יש לה חולשה לרקדנים (צילום: יח"צ)
 יש לה חולשה לרקדנים (צילום: יח"צ)   
זמן האתנחתא לעיניים והמתיחות לרקדנים הגיע כשהדיווה ירדה לעם, כמו שהיא כל כך אוהבת ונוהגת לעשות בהופעותיה הסטנדרטיות. "ימי התום" אנפלאגד היה החימום לאקסטזה מיוחדת שנרשמה בביצוע המשותף עם הקהל ל"אני חיה לי מיום ליום". תמיד נחמד לשמוע את הצווחנית התורנית שטיפסה כמה שלבים מעל הסולם של כולם. איכשהו, דווקא לה מצמידים את המיקרופון לפה.

תהליך ההשתחוות, שלעיתים כל כך מאוס ומייגע, עבר באופן מקסים. חנוך רוזן, כאן ראוי לציין את שם הבמאי - שאפו. על משטח נע, עברו כל משתתפי המופע בתלבושות שמזכירות את ההיי-לייטס של הערב. כל זאת חולף על הבמה בעוד הפרפורמרית מזמרת את "ואני רק רציתי לשיר" בטירוף חושים.

בהפקה הושקעו למעלה מ- 20 מיליון שקלים, אשר לא הצליחו להשאיר סלבריטאים רבים ישובים במקומותיהם עד תום מופע הבכורה. הכותרות הראשוניות שנקצרו לא היו מפרגנות במיוחד. פרשיות כמו פערים בשכר הרקדנים וביטול החזרה הגנרלית עקב בעיות טכניות, העיבו גם הן על ההשקה. כל אלה עדיין לא מטילים צל של ספק על השאלה - לראות או לא לראות? חד משמעית: כן. רק צריך להגיע מוכנים מראש לכך שמדובר בפרח ממדבריות נוואדה, ולא במופע התנשפויות טיפוסי של הזמרת.

ריטה בת 42. אמנם מדונה כבר נושקת ל-50 ועוד לא נס לחה, אבל ההפקה הגרנדיוזית גורמת להרהר בשאלת הירושה. האם תקום בארץ עוד סטארית שתוכל לרגש בסדר גודל הזה, גם אנשים שלאו דווקא אוהבים את שירתה? האם דיווה ישראלית יש רק אחת, כמו שאין שני לג'יימס דין? שירי מימון, נשמח אם תתכונני.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by