בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מויאל, לפניך  

מויאל, לפניך

 
 
אמיר עמרמי

הראל סקעת, בשונה משאר פליטי "כוכב נולד", הוציא אלבום בכורה יפהפה ומושקע, מגובה באנשים טובים שיודעים את מלאכתם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הכל מתחיל ונגמר אצלו. הראל סקעת (צילום: האתר הרשמי)
 הכל מתחיל ונגמר אצלו. הראל סקעת (צילום: האתר הרשמי)   
אילו היו צרכני המוסיקה בארץ פרופורציונאליים יותר וחסרי גישת ה"נאכל מהר כי מחר נמות", אזי שעשועון הטלוויזיה "כוכב נולד" לא היה תופס משבצת כל כך מרכזית בנוף התרבותי. גם שוק המוסיקה לא היה נקבע על פי טעמם של ילדים שמתרגשים משורות חסרות תוכן כמו "אהבתי, איפה את? לאן נעלמת? אולי נעלמתי גם אני" (מילים: סתם שרבוט. התרגשתם? אתם בטח בחופש הגדול).

אך מה לעשות, בתוך עמנו אנו חיים, ואין לנו אלא לנסות ולהמשיך להתמודד עם המצב. בעולם המושלם שלי, הכל היה טוב ויפה אם תופעת "כוכב נולד" הייתה מתחילה ונגמרת בזמר הנפלא הראל סקעת. אלא שבמקום זה, קיבלנו סוללה של אופורטוניסטים, חלקם מצוידים בעשרות מפיקים מוסיקליים ותעשייני בידור שמושכים אותנו עוד ועוד, כאילו שמדובר בסקס טנטרי שהוזמן מראש.

בתוך זה, אנחנו מקבלים "יוצרים" "עצמאיים" שה"אמת" ה"אמנותית" שלהם תמיד הייתה לנגד עיניהם, ו"כוכב נולד" הייתה רק תחנת מעבר שהם היו צריכים לעבור בגלל שמאוד קשה להתקדם בארץ. תעשו לי טובה. אף אלבום של אותם "מחפשי אמת" לא היה יוצא היום לשוק ונוחל הצלחה, לולא המיתוג החזק של "טד"י הפקות".

בחזרה לאלבום הבכורה של סקעת. גם כאן הייתי נפטר מאלבום הבונוס המופץ במהדורה מוגבלת (הו, ההתרגשות) ומהפוסטרים. אבל עד הכאן הקובלנות. מעכשיו, בעיקר מפרגנים.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
הראל סקעת הוציא אלבום ממש יפה. כלומר, הוציאו לו. שלא תטעו, לא מדובר ביוצר - אף אחד לא ציפה שייצא מסקעת דני סנדרסון חדש או אלון אולארצ'יק. עם זאת, "הראל סקעת" הוא אלבום יפהפה ומושקע, המצויד באנשים טובים שיודעים לעשות את המלאכה: יזהר אשדות בעמדת המפיק המוסיקלי הראשי והמנהל האמנותי; פיטר רוט כשחקן חיזוק מעולה; וכותבים מוכשרים כמו קרן פלס, אוהד חיטמן, שגית שיר, דידי שחר ונוספים.

בנקודה הזאת, אציין לשבח את אסף דר על התזמורים הנפלאים באלבום, ואתן חיזוק נוסף לניר טרטר וטל מטמור שעיבדו את כלי המיתר ברצועה האחרונה של האלבום "ימים אחרים", שמזכירים (לטובה) את התזמורים בסרטים של וולט דיסני.

"כל הציפורים" של קרן פלס פותח את האלבום, ואחריו מגיע "לא ממהר" של דידי שחר ("איתך כל צל של עץ, זו הזמנה לפרוס מחצלת". יפה, לא?). שחר הוא יוצר מומלץ בזכות עצמו, שכתב את השיר "באה אליכם", אולי המוצלח ביותר באלבום הבכורה של מירי מסיקה.

לא היה קורה שום אסון אם "אפילו ששריפות" שסקעת הלחין בעצמו (מילים: יעל טבת) היה נעדר מהאלבום. משפט המפתח בשיר "תהיי שלי אהובתי, אפילו ששריפות" נותר בגדר רעיון לא מלוטש, שלא מחזיק שיר שלם. הלחן של סקעת מנסה להיות עגול, אך הוא חסר מעוף ועניין. סקעת שר טוב, אך דובי זלצר, מה לעשות, הוא כבר לא יהיה (מי זה זלצר, ילדים? האיש שהלחין את "הנני כאן").

האלבום עצמו מאוד "זקן" בגישתו, למעט כמה שירים רעננים יותר, כמו "קבלי אותי" שכתב חיטמן והפיק אשדות. אחח, איפה האייטיז ואיפה אנחנו? שימו לב גם ל"משהו ממני", שכתבו סמדר שיר ודור דניאל. פיטר רוט הפיק בהצלחה, עם פתיחה נפלאה א-לה Tears For Fears, שעליה אחראי טל מטמור. מה שכובש בשיר הוא התזמור הנפלא של אסף דר, בייחוד בפזמון האחרון, בו כלי הקשת מנגנים את הליין של סולו הגיטרה.

עם כל זאת, אלבום נוסף של סקעת איננו מובן מאליו. אם לשפוט על פי רצועות הבונוסים רוויות הקאברים, סקעת ממש לא ממהר להתנער מתדמית נער הקאברים המוצלח. אם יתנער מגרסאות הכיסוי למיניהם, אולי יצליח לנער מעליו גם את תדמית המוצר.

הראל סקעת - "הראל סקעת" (הד ארצי) 40:43 דקות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by