בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יש דיין  

יש דיין

 
 
לילך וולך

"עובדה" נתנה, בזהירות, במה ראשונה לקולות שאינם מביעים אמון מוחלט בממשלה. צעד חשוב לדמוקרטיה, אפילו בזמן מלחמה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אילנה דיין (צילום: יח"צ)
 אילנה דיין (צילום: יח"צ)   
שבוע עבר מאז תחילת המלחמה בלבנון, ורק כעת מתחילים להישמע קולות חדשים בתקשורת. נדמה שהראשונה להביאם (אם כי בזהירות, מאוד בזהירות) היתה אילנה דיין.

בואו ננתץ כמה תפיסות רווחות לגבי תפקידה של התקשורת בזמן משבר: טלוויזיה אינה כלי שרת בידי הממשלה או הצבא, וברגע שכל המדיות מתגייסות לטובת העברת מסר חד-מימדי, חד משמעי, אפשר לסיים את הניסוי הקצר שלנו בדמוקרטיה. התפיסה המסוכנת והמקוממת שהאופציה היחידה בזמן משבר היא הבעת אמון מוחלטת בצעדי הממשלה היא מטרידה, ממש כמו שמטרידה ההתלהמות וההאשמות חסרות ההצדקה בכל מי שמעז להביע את דעתו האחרת.

רק היום טענה דוברת צה"ל שצריך להיות עיתוי נכון (ומכך, נגזר גם - "עיתוי לא נכון") לפרסום דעות המבקרות את תפקוד הממשלה והצבא. האמנם בדמוקרטיה יש עיתויים נכונים? נכונים למי? הממשלה, בפעם האחרונה שבדקתי, היא נציגת העם, והצבא הוא זרוע מבצעת מטעמה של הממשלה. אמנם היחסים בין הצבא לתקשורת היו מאז ומעולם יחסים ששומרים על מתח ראוי לטובת תפקודו של צה"ל, אבל צה"ל אינו ולא יכול לקבוע מדיניות, ותפקידה של התקשורת, בין השאר, היא לבקר את תפקודה של הממשלה ולשמש פה לכל אזרחיה.

אילנה דיין נמנעה ברובה של התוכנית לומר דברים מפורשים מדי באשר לשבוע האחרון, אך היא דובבה את אורחיה כמעט למופת: נתנה במה ראויה למשה נוסבאום, שהביע תרעומת מוצדקת על הטיפול הלקוי של הממשלה בנצרת; ולאלוף במיל' גיורא איילנד, שהבהיר בדרכו המעודנת שטיפסנו על עץ גבוה מדי, וכדאי לחפש בזהירות את דרכנו בחזרה לסיום האירועים.

חלקים גדולים של התוכנית נעשו כמחזקי מוראל, והראו בחורינו המצוינים שעושים במלאכה יומם וליל ומגנים על המולדת. בחורינו הם אכן מצויינים, הם אמיצים ויש להם ז'רגון של גיבורים, הם למדו להפנים רגשות, הם מתפקדים תחת לחץ והם כבוד לכל אם, כל אחות וכל חברה. הן כולן לבטח מעדיפות את יקיריהם ספונים בבטחה. אפילו אילנה דיין, הלא קונפורמיסטית בדרך כלל, משחקת לידיו של האתוס הציוני-מיליטריסטי ומחזקת, אולי שלא בכוונה, את ההסתתרות מאחורי הצורך להגן על עצמנו.

התקשורת מוכרחה להזכיר לעצמה ולציבור, שישנם עוד קולות, חשובים, מושתקים. זה גסות, עיוות והסתה לטעון שכל קול שאינו תומך בחזרה למצב בו היינו ב-1982, הוא קול בוגד או חלש. לקחו לנו 20 שנים לצאת מלבנון, רגע לפני הכניסה הקרקעית המחודשת. מוכרחים לתת לציבור לשמוע פרשנויות נוספות, אפשרויות נוספות ולו רק בשמה של הדמוקרטיה, לו רק כדי שיידעו אותם קולות אחר כך, שנאבקו על הזכות להישמע ולפעול. אילנה דיין עשתה צעד קטן ראשון, התקשורת כולה מוכרחה להתעורר.

עובדה בשידור מיוחד, ערוץ 2, 21:45

בקטנה
הזמן היחיד בו פיללתי אני בעצמי לשלפוחית רגיזה, הוא בזמן שהפרסומת המרגיזה לבעיות מתן השתן משודרת. אפשר די עם החדירה החד-שעתית הזו?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by