בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תחזור לכוכב שלך 

תחזור לכוכב שלך

 
 
נילי אורן

הסדרה Kyle XY שואפת להיות חדשנית ונועזת. נילי אורן התאכזבה לגלות שהיא ממש לא כזאת. במקום לשאוף ל"ורוניקה מארס", יצא לתסריטאים מיקס של "אבודים", "4400", ו"האו.סי". מי אמר קלישאה ולא קיבל?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קייל הלבנבן ומשפחתו המאמצת (צילום: יח"צ)
 קייל הלבנבן ומשפחתו המאמצת (צילום: יח"צ)   
אמת כואבת וידועה היא שסדרות לכל המשפחה הן מטבען בעייתיות. בעיקר כי קל מאוד לגלוש בהן לתסריט נוטף מוסר השכל, צדקני ונדוש. לכן כשיוצאת סדרה כזו שהיא גם משובחת, דוגמת "ורוניקה מארס", זהו על פי רוב מאורע מפתיע ומשמח כאחד. לצערי, הסדרה החדשה Kyle XY שהחלה בסוף יוני השנה ברצועת המשפחה של רשת ABC , רחוקה מלהיות "ורוניקה מארס", וקרובה הרבה יותר למתקתקות הדביקה של חטיף מארס.

עלילתה עוקבת אחר נער חטוב ותכול עיניים, אך נטול פופיק, שמתעורר ומוצא עצמו עירום ומבולבל בלב יער. הוא עושה דרכו לאזור מאוכלס, שם הוא נאסף בידי כוחות החוק בגין התנהגות תמהונית למדי. אחר כך, פסיכולוגית שמתבקשת לדובב אותו, מחליטה לקרוא לו "קייל", ולהביא אותו לדור בחיק משפחתה. שזה מאוד הגיוני בהתחשב בעובדה שיש לה בת מתבגרת בבית, והנער האסופי חטוב ואטרקטיבי כאשטון קוצ'ר, רק לא פולט שטויות כמותו. למעשה, כמעט עד סוף הפרק הראשון הוא לא מדבר בכלל. תכונה שלבטח תודו שדווקא הייתה יכולה להחמיא עד מאוד לאשטון.

אם עד כה עלתה בכם תחושת דז'ה וו קלילה למשמע סיפור העלילה, זה לא ממש מפליא. פשוט כי ניכר שיוצריה עשו תחקיר רציני בזמן כתיבתה, לכן היא נראית כמישמש עצבני וצורם בין "אבודים" (סצינת הפתיחה), "4400" (הגיבור התמוה שמגיע משום מקום), ו"האו.סי" (הגיבור האאוטסיידר שמאומץ באופן לא סביר על ידי משפחה מבוססת, רק בלי סת' שיציל את המצב). ואילו את הפערים שנותרו בתסריט, מילאו היוצרים בערך בכל קלישאה עלילתית אפשרית.

זו הסיבה לכך שאפשר בקלות לנחש מה יקרה בכל פרק בסדרה, רק מקריאת שמו בכותרות הפתיחה. לדוגמא, בפרק השני שנקרא בשם היצירתי והמקורי: Sleepless in Seattle סובל כמובן הגיבור מנדודי שינה, מה שמדאיג מאוד את אם המשפחה הפסיכולוגית. לכן היא מנסה באחריות מרובה לתחוב לו כדורי שינה. כשזה לא עוזר, מנסה בעלה לעייף אותו בריצה, ונכשל כמובן גם כן. באופן צפוי למדי, קייל הסהרורי מצליח להרגע ולהרדם, רק אחרי שהוא מוצא את מקומו בעולם ולא מנסה יותר לרצות את בני הבית. פסיכולוגיה בגרוש, כבר אמרתי?

מלבד כל זאת, סצינות מסוימות במהלך הסדרה גם מלוות בוויס-אובר של קייל, שמסביר מה חשב כשנתקל לראשונה במגוון תופעות במציאות אליה התעורר. למרבה העצב, דווקא האמירות הללו שמביעות פליאה על נושאים שנראים לנו טריויאליים, ואמורות להציע נקודת השקפה מרעננת וחדשנית עליהם, מתקשות להמריא, נשארות נדושות ורדודות, והופכות למאוסות במהרה. כך למשל כשהוא נתקל בקונספט הזמן, מהרהר קייל: "הבנתי שזמן אפשר לאבד, אבל אי אפשר לאגור". ואוו. בהחלט רב מעוף כתרנגולת.

אבל בארה"ב, הקהל תאב הקלישאות דווקא שתה את הסדרה בצמא כה גדול, לכן כבר הוכרז קבל עם וגולשי טי.וי.קום, כי היא תמשיך גם לעונה שניה. אכן, הטעם הטוב נמלט וחומק מהאמריקנים, בדיוק כמו בין לאדן.

המלצה לזכייניות לסיום: באמת שאין צורך להביא את הסדרה הזו. אחרי הכל, כבר הכינונו מבעוד מועד עבור הילדות בנות ה-12 את רן דנקר, משורבב השפתיים בעל הבעת התינוק המגודל, כך שבאמת לא נדרש כאן גם קייל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by