בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כהנא חי 

כהנא חי

 
 
אמיר עמרמי

שבע השנים שעברו מאז צאת אלבום הבכורה, עשו לג'ירפות רק טוב. אלבומם החדש "גג" מספק 50 דקות של עונג מוסיקלי וטקסטואלי צרוף

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ירפות (צילום: יח"צ)
 ג'ירפות (צילום: יח"צ)   
דאגלס אדאמס העלה לדיון את הקיום האלוהי בספרו "המדריך לטרמפיסט לגלקסיה". "אני מסרב להוכיח שאני קיים", אמר אלוהים, "שכן הוכחה נוגדת אמונה, ובלי אמונה אין אני ולא כלום". באותה מידה, מוסיקאים, בעיקר אלה שאינם מוצאים אלבומים באופן שוטף, מחזקים את מעמדם כאמנים, בזכות התעקשותם לא לספק פזמונים בשקל.

סיוון שביט הוציאה אלבום שני אחרי עשר שנים, ואין אחד שלא מדביק לה תו תקן של איכות, ולו בזכות פער הזמנים הגדול. נורית גלרון הוציאה אלבום חדש אחרי שש שנים, יהודית רביץ לא הוציאה חומרים חדשים מסוף המילניום שעבר, הגן האנוכי מתאחדים וזוכים לתהילה כנוסטלגיה מוסיקלית. מזמן שלא שמענו משלמה גרוניך (ולא, השתתפות בקדם אירוויזיון אינה נחשבת), ערן צור החזיק פער זמנים מכובד בין אלבומו החדש לקודם, ותהיו בטוחים שכולנו נתעניין מה עשה שלומי שבן מאז האלבום הראשון שלו. אתם גם יכולים לתאר מראש מה תהיה תשובתו.

ג'ירפות הוציאו אלבום שני, שבע שנים אחרי אלבום הבכורה שלהם. תרשו לי לא לעסוק בחיי הלהקה, כי הנושא – מה לעשות – לא ממש מעניין. הג'ירפות, שהיו לשרידים האחרונים ללהקות הרוק של סוף שנות התשעים, וניפקו את "משוחח עם כסא", אחד האלבומים הטובים שיצא לי לשמוע, מבקשים לקבל את אהדתי החוזרת, לסיכום שבע השנים (הטובות?).

הם מצליחים, ודי בקלות, בדיוק כמו שאלים יודעים לעשות. עוד מאז שגלעד כהנא, סולן הלהקה, השתתף בכתיבת אלבומו הנפלא של ארקדי דוכין, "חלומות למבוגרים", נפתחו לי העיניים והצימאון החל מדגדג בגרון. "גג", החדש של הג'ירפות, הוא יצירה נפלאה מתחילתו ועד סופו. ניסיתי להבחין בקונספט עלילתי, כפי שהוצג באלבומו האחרון של דוכין, אך טרם הצלחתי. האלבום צריך לחלחל עוד קצת כדי שיהיה אפשר לרדת לסוף דעתו של כהנא, אשר אינו מוכן להקל על מאזיניו, לפחות לא מבחינה טקסטואלית. המילים שלו לרוב מקודדות כצפנים, שהמשמעות האמיתית שלהם אינה נגלית לאוזן הבלתי מזוינת.

בפן המוסיקלי, מדובר בחיים קלים יותר. "גג", מהבחינה הזו, הוא שדרוג אמנותי של "משוחח עם כסא", וכל מה שיכולתם לבקש מאלבום שני. גלעד כהנא שר קרוב למיקרופון בצורה שמחמיאה לגוון הקול העמוק שלו, ומציג הגשה מעולה לאורך כל האלבום. הלחנים הלא "צורמים" יכולים לספק כל עורך פלייליסט באשר הוא, ועם זאת, זה לא בא על חשבון המורכבות והעומק של השירים עצמם. להיפך, הם מוגשים כפיתוי - סוס טרויאני שאין צורך לבדוק לו את השיניים.
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
האלבום מנוגן ברובו, מסומפל בחלקו ועמוס סגנונות בצורה שאינה מעיקה, ודווקא זה מה שגורם לו להישמע כיצירה שלמה ובוגרת. האלבום נפתח ב"לכת", משחק מקדים מצוין שאורכו למעלה מחמש דקות. אפשר לנסות להיאחז בקונספט עלילתי דרך השירים "קשה לי", "גג", "מרפסת" (שהוא הטוב מכל השירים) ו"מהר מדי", אבל גם מהר מאוד תלכו לאיבוד. פתאום זה יישמע לכם לא קשור או כמו משהו אחר לגמרי.

אורן צור ושי מיבר עושים עבודת כלי קשת נפלאה ב"מהר מדי" ו"משה". "מחצבים" מגיע בעטיפה של תכנותי תופים שלא מרגישה תלושה מהקו האמנותי של האלבום, ואינה נמצאת שם כדי לספק "רצועה" מרעננת ומעודכנת. "כנרת" מוגש על מצע קאנטרי וקורטוב של ניחוח אקזוטי. "קשה לי" נפתח בעבודת גיטרות ובס מעוררות קנאה, וממשיך עם פזילות לטיניות.

האלבום נחתם בשיר "שירה" שכולל שתי שורות בלבד: "אני חושב שהתחלתי לכתוב שירה כדי לא לעבוד, אני חושבת שהתחלתי לעבוד כדי לא לכתוב שירה". כהנא שר את השיר בשני הגופים, והקטע נמשך לרצועה פסיכדלית של חמש דקות וחצי. תענוג, פשוט כך.

המשפט החותם את האלבום חופף במידה לפרדוקס האלוהי של אדאמס. עצם זה שלא קורים נסים, רק מחזק את קיומו של כוח עליון. פער הזמנים בין אלבום לאלבום של מיטב אמנינו, מעניק להם, לפעמים, תוית של בלתי מתפשרים, אותנטיים. כהנא, בדיוק כמו אדאמס, אוהב לסטות מהעלילה המרכזית שלו, לא מאכיל את הצרכנים שלו בכפית ונותן המון מקום לפרשנות אישית. למרות הספקות התיאולוגיות, אפשר לומר את ברכת הגומל בשקט, ואולי אפילו לשחרר איזה "ברוך השם" על יציאת האלבום הנפלא הזה.

ג'ירפות – "גג" (שפני הפקות) 50:17 דקות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by