בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אוליבר טוויסט 

אוליבר טוויסט

 
 
לילך וולך

ב"ג'יימי אוליבר עושה בי"ס", אוליבר מנהל מאבק סיזיפי בהרגלי התזונה הקלוקלים בבתי הספר, ביותר חזיתות מהמשוער. הלוואי עלינו הלוקסוס הזה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יסכימו עימי כל חובבי המזון המשובח, שהכנתו והגשתו באהבה של אוכל טוב, יכול להיות אינטימי הרבה יותר מליטוף או מילה. סכסוכים קשים כבר נפתרו עם מנה מוצלחת, התפייסויות שקטות נחתמו על קינוח משותף, ואהבות גדולות התחילו על קערות נפלאות של פסטה טריה ("היפהפיה והיחפן").

לאוכל יש מימד תראפויטי גדול מאוד, בהכנה שלו, באהבה ובנחמה שהוא מעניק, וביכולת שלו לגשר. שפים גדולים יודעים את זה ומשתמשים בתשוקה הזו כדי לתקשר עם סביבתם.

ג'יימי אוליבר מוכר לכם בתור השף הנערי עם אוצר המילים של טינאייג'ר בריטי ממוצע מתוכניתו "השף העירום". אוליבר הפך לאימפריה, למותג שהוא כבר הרבה יותר מזוג ידיים היודעות לעסות אספרגוסים בשמן זית בתולי. למרות שבאופן עקרוני, הייתי מחליפה אותו בכל יום נתון בשף גורדון רמזי, הקשוח והסקסי שבשפים, אי אפשר לקחת מאוליבר את יכולתו להפוך את מלאכתו להרבה יותר מסתם בישול אקראי.

הפרויקט השאפתני הראשון של אוליבר היה "פיפטין", מסעדה שפתח כדי להכשיר 15 צעירים שנבחרו מתוך אלפי מועמדים, כולם בני נוער שנפלטו ממסגרות החינוך והעבודה, חלקם התחככו בעולם הפשע, רובם מבתים מעורערים ומטה. הפרויקט, שתועד לטלוויזיה, היה מורט עצבים, מאתגר ומרתק, וסימן לפחות כוכב אחד בחגורתו של אוליבר, על מודעות חברתית בריאה והצעת פתרון מקורי ומעשי.

התחנה הבאה של אוליבר היא זו שתוכלו לצפות בה מאתמול בערב, "ג'יימי אוליבר עושה בית ספר". אוליבר הנמרץ מביע חרדה אמיתית לעתידם הבריאותי והקולינרי של ילדי בתי הספר היסודיים בבריטניה, ונכנס אל בין כותלי המטבחים הסמי-תעשייתיים אשר פועלים בהם, כדי לשנות מן היסוד את הרגלי התזונה הקלוקלים שלהם.

למרות שאנו מודעים פחות או יותר להעדפות הדלות והמשעממות של ילדים במזון שמגיע אל פיהם, עדיין מזעזע למדי לראות את המבשלות זורקות מטילי בשר מעובד אל תוך תבנית, מטביעות טונות מקלות צ'יפס בתוך מיכלי שמן אדירים, ואת הילדים בוחרים בזה בשקיקה, כאילו מצאו שלל גדול.

המסע של אוליבר, הוא סיזיפי ומתיש, נגד יותר חזיתות ממה שאפשר היה לשער: ג'אנק פוד הוא לא רק זמין, מוכר וטעים, הוא גם זול יותר מכל ארוחה בריאה שמנסה השף המתוסכל להוציא תחת ידו; הילדים מביטים בבוז על האופציות הקולינריות מושקעות הנשמה שהוא מנסה להציע להם; והמבשלות העייפות והשחוקות רוצות לרצוח אותו. מה שנראה כתוכנית גאונית שלא יכולה להפסיד, נתקל בקירות אטומים של שיגרה מוכרת, שיעמום וחוסר פתיחות מדאיגה.

כבר בפרק הראשון של הסדרה, ברור שהאוכל המשעמם השמנוני וחסר היצירתיות, הוא רק גלגל שיניים אחד בתוך מכונות בית הספר שמייצרות ילדים נטולי סקרנות ומקובעים. ואוליבר התזזיתי והמודאג, מתנדנד בין אופטימיות קוסמית לבין ייאוש מוחלט מההיקלעות אל ארץ הזומבים שהיא בית הספר היסודי.

אולי אצלנו זה עדיין לוקסוס, אולי יעברו עוד שנים ארוכות עד שהתיקונים שנעשה במערכות החינוך אצלנו יהיו כיוונונים עדינים כמו סוג המזון שאנו מציעים לילדינו. אבל עד אז, שווה לפתוח את האוזניים ולפקוח את העיניים – יום יבוא וגם לנו יהיו צרות של עשירים שכאלו. אז אולי נוכל להקדים את התרופה.

ג', ערוץ החיים הטובים, 22:00

בקטנה
"הנסיכה": הטלנובלה העברית הקצרה ביותר (3 דקות הפרק), בכיכובה של אגם רודברג, ועדיין – היא לא קצרה מספיק כדי שלא לרצות לחתוך את הוורידים מרוב תעוקה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by