בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הומור שחור 

הומור שחור

 
 
נילי אורן

"הבונדוקס" היא סדרת אנימציה חתרנית עם הומור פנימי של בראדרז. נילי אורן לא תמיד הבינה, ובכל זאת נהנתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"הם לא נחמדים" גולדה מאיר היתה אומרת (יח"צ)
 "הם לא נחמדים" גולדה מאיר היתה אומרת (יח"צ)   
מאז הסימפסונס, התברכנו בלא מעט סדרות אנימציה משובחות למבוגרים. והנה, עוד אחת, The Boondocks, מצטרפת למעגל הסגור הזה. היא אמנם לא מאוד חדשה (החלה כבר בנובמבר 2005 ברצועת המבוגרים של ערוץ המצוירים האמריקני), אבל היא בהחלט שווה התייחסות. וכך גם האתר שלה, אחד המקומות היותר שווים ברשת.

הסדרה, בסגנון אנימה, עוקבת אחר שני הילדים האפרו אמריקנים ריילי ויואי פרימן, שעוברים משכונת עוני בשיקגו לביתו הענק של הסבא בשכונה עשירה ולבנה. לריילי בן ה-8 יש צמות קטנות וצמודות לראש, תשוקה עזה לאקדחים וחיבה רבה אף יותר ל"בלינג". לעומתו, ליואי בן ה-10 יש תספורת אפרו אדירה וחיבה עמוקה לדעתנות מתלהמת וקריאות מזדמנות למרד. שניהם ביחד עושים את המוות לסבא שלהם, רוברט פרימן, שמשום מה ממשיך להיות בטוח, למרות סממני המציאות, שהמתחם הרחב בו הם מתגוררים, יאפשר לו שעות מנוחה פסטורליות רבות.

התוצאה חתרנית ושנונה למדי. מדובר בסאטירה אפרו אמריקנית פנימית, שמשתדלת מאוד לפגוע בכל הנקודות הרגישות. כמו למשל גילויי האיבה שמפגין שחום עור אחד למשנהו, אם איתרע מזלם להיפגש באירוע של לבנים; או לחילופין, הנידוי החברתי לו זוכה מי מהם שמעז להתחתן עם לבנה, מטעמם של האפרו אמריקנים.

השילוב של התכנים הללו עם האנימה עובד מצוין, ויחמיא מאוד לרשתיות חובבי ז'אנר המאנגה. אם כי, גם מי שסגנון האנימציה הזה מזכיר לו בעיקר את "פינוקיו", "הלב" ו"ג'יג'י", לבטח ימצא את הסדרה מספקת. אחרי הכל, מי שצלח עם מרקו אוקיינוסים ופרקים רבים מספור, רק כדי לשמוע את קולה העולה ויורד כאזעקת אמת של שפרירה זכאי מפי אמו העגלגלה והרכה, יספוג גם את הניגודים המשונים האלה.

עם זאת, אולי בגלל שאינני חיה באמריקה וגוון עורי אינו כהה דיו, לא ממש התגלגלתי מצחוק בכל רגע. כלומר, הסדרה בהחלט מבריקה, נשכנית ומשעשעת, אבל הרבה פעמים נותרתי כשחצי תאוותי בידי מפאת חוסר הבנה של המון בדיחות פנימיות. סוג של חוויה אנטרופולוגית, שבמהלכה היה ברור לי שיצאתי אידיוטית לא פעם, ובכל זאת, זה היה שווה את זה.

נכון שלסדרה הזו קדמו כמה סדרות בהן אפרו אמריקנים צחקו על עצמם, ברמות משתנות של הצלחה. החל מ"משפחת קוסבי" הקיטשית, דרך "הנסיך מבל אייר" המעט יותר חינני ומופע הסטנד אפ המפיל של דייב שאפל, ועד "כולם שונאים את כריס" המשפחתית, שלמען האמת מזכירה מעט את "הבונדוקס". אבל בזכות העובדה שמדובר פה בסדרה מצוירת, ההומור הרבה יותר מוקצן, היכולות הקומיות מוגברות, וכך גם התלות בכישרון הכותבים. בהקשר הזה, חשוב לציין שהסדרה מבוססת על סדרת רצועות קומיקס זוכת פרסים של אהרון מקגרודר, שפורסם בעיתוני ארה"ב. למזלה, היא גם נשארה נאמנה למקור עד מאוד.

המלצה לזכייניות לסיום: מתי תביאו?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by