בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עד המוות 

עד המוות

 
 
לילך וולך

"האנטומיה של גריי" היא כמו הרגל מחורבן שקשה להפסיק - בטח לא עכשיו, כשמרדית' הדובשנייה תלוייה בין החיים למוות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "האנטומיה של גריי" (צילום: יח"צ)
 מתוך "האנטומיה של גריי" (צילום: יח"צ)   
"האנטומיה של גריי", היא מהסדרות שאתה מתמכר אליהן כמעט בעל כורחך, כמו הרגלים מחורבנים אחרים שאתה יודע שמזיקים לך, מדרדרים אותך, ובכל זאת, קשה להפסיק.

"האנטומיה", אינה סדרה טובה בהרבה מאוד מובנים – היא לוקה חמורות באמינותה, הדמויות מתעקשות שלא להתפתח ולהתעגל עם הזמן, והעלילה עושה רונדלים סביב הזנב של עצמה מתחילת העונה. מרדית' היא מתוקה ומוסרנית עד כדי בחילה, היא תמיד עושה את הדבר הנכון יותר לעומת מה שכיף יותר, מה שמסוכן יותר, מה שיגרום לה ולנו להרגיש שהיא עדיין בחיים. מערכת היחסים הלא ממומשת עם ד"ר מק'דרימי היא סאגה מעייפת של מבטים מצועפים מלאי משמעות וייסורים, ולנו רק בא לתקוע את המעלית כשהם בתוכה, שסוף סוף יקרה שם משהו ממשי.

כריסטינה היא עדיין מופת לבחורה שתקוע לה מקל של חשיבות וכפור בתחת, והיא מתרצת את זה בתירוץ העלוב והמשעמם ש"היא לא מתכוונת לתת למשהו להפריע לה בחלום שלה להיות המנתחת מס' אחת". כל הרומן עם ד"ר ברק השווה פשוט לא מגיע לה, והיא כל כך מנג'סת, שאני מקווה שהוא יזרוק אותה וירים אלי טלפון כדי שאנחם אותו.

כל רומן הכן-לא-כן-אולי של איזי ואלכס, מקומו בסדרה על תיכוניסטים. לחשוב שהם למדו כל כך הרבה שנים ועדיין מתנהגים כמו זוג מחוצ'קנים, זה ממש מייאש, ואין לי שום אמפטיה אליהם ולריקוד החיזור המעייף שלהם. ואומאלי המסכן? מוחזק בתור ליצן החצר העצוב והעלוב שמכרכר סביב כולם בכוונות טובות, ואפילו לא זוכה להכרת תודה או לסקס מזדמן.

מה הטענה שלי בעצם? הרי אם לא היה אכפת לי בכלל, לא הייתי כל כך מושקעת נפשית. למרות היות הסדרה בעייתית מאוד מבחינת איכות, היא מצליחה לייצר איזה קסם בלתי נשלט שסדרות אמריקאיות מצליחות לעשות: הרבה אנשים יפים, דיאלוגי פינג פונג לא אמינים בגרוש אבל נשמעים נפלא, וסיכוי אחד למאה שנראה איזה נשיקה בכיכוב פטריק דמפסי. זה לא הרבה - זה די מעט אפילו, אבל זה עדיין טוב יותר מרוב מה שמתחולל על המסך.

ולמרות כל הטרוניות, הפרק הכפול המיוחד (שודר אתמול בערב והמשכו בשבוע הבא), עם הופעת האורח של כריסטינה ריצ'י, אחת הנפלאות מבנות הוליווד, הוא מופת של מתח והקפצות דופק בלתי נשלטות. אנחנו יודעים שזה בולשיט אבל הלב פותה יותר מאיתנו ורוצה לצעוק: "אנחנו אוהבים אותך מרדית'. למרות שאת מתקתקה כדונאט – בבקשה אל תמותי!" מבלי לספיילר יותר מדי – לא רוצחים דמות ראשית כל כך מהר. ואנחנו כנראה נמשיך לצפות, מה שלא יהיה.

יס סטארס, ימי ג', 21:30

בקטנה
לא נעים להיות קטני אמונה, אבל לשבץ ב"מחשבות פליליות" דווקא את תומס גיבסון (גרג הזרג מ"דארמה וגרג") בתור חוקר קשוח שלוקח את החוק לידיו? נרשמו צחוקים לא נשלטים...
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by