בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כשאת לא כאן 

כשאת לא כאן

 
 
אמיר עמרמי

נינט חסרת זהות ב"הכל יכול לקרות", איה כורם מתקרבת לאמת שלה, סינרגיה יכולים יותר ואורי ביילין מצדיק את הגעגוע

 
 
 
 
 
 
 
 
 

נינט טייב – הכל יכול לקרות (3:16)

הכל כבר ברור מראש. נינט טייב (עטיפת הסינגל, יח"צ)
 הכל כבר ברור מראש. נינט טייב (עטיפת הסינגל, יח"צ)   
מילים ולחן : אביב גפן

"הכל יכול לקרות" שרה נינה של כולנו בסינגל שני מתוך אלבום הבכורה שלה. נדמה שהמשפט הזה מכיל אנטיתזה גמורה למה שאנחנו עומדים לקבל ממנה, מהמוסיקאים שעובדים איתה. לא הכל יכול לקרות. הכל נתון מראש והרשות ממש לא נתונה.

אלבום הבכורה של נינט יהיה, כנראה, מורכב בדיוק ממה ששמעתם עד עכשיו. הוא יהיה מנומס, ידידותי למשתמש, חף מהתקרבות לאמת חדשה - פופ להמונים שמורכב מהמכנה המשותף הנמוך ביותר. תאמינו או לא - אני כותב את השורות האלה ומוחה דמעה. ולא בגלל נינט - בגלל אביב.

נינט טייב היא תוצר תעשייתי של קונצרן בידור ישראלי שמגובה יום-יום, שעה-שעה ב-Smsים מפנקים מצד הציבור הצעיר והרחב. היא עוברת מסך, היא יונת שלום. קשה לכעוס עליה, וגם אין על מה. היא באה לעשות לנו גוד-טיים, וזה גם מה שאנחנו מקבלים.

אבל גפן הוא אמן, יוצר מהקרביים. אחד שליווה אותנו מגיל צעיר, בריב הראשון עם ההורים, בפעם הראשונה שהחזקנו נשק ושיריו התנגנו לנו בראש. פסקול מופת שהפך לנכס צאן ברזל במוסיקה הישראלית, שהיום מוציא חשבוניות כאילו שהיה מדובר בעסקן, במקים להקות בנים ובנות.

הוא התרחק מהמילה הטובה, המתוחכמת, המעניינת, ומפזר שורות רנדומאליות שעוד יהיה מי שיטען שצריך זמן כדי להבין אותן. המערכת מריצה השמעה נוספת של השיר ואני עדיין לא מרגיש כלום. עור הגוף חולם על צמרמורות, אבל צמרמורות אין. גרוע מזה – ההפקה המוסיקלית, המתיקות המודבקת של נינט, חוסר האישיות והזהות העצמית שלה – לא נותנים הרגשה שיש מי שרוצה להאכיל אותנו בכפית - גרוע מזה - יש מי שיודע שאנחנו חבורה של זומביים שיש להאכיל אותם בזונדה (ולראייה שאני חולה על אביב, לחצו כאן וכאן).
 

איה כורם – יונתן שפירא (2:58)

מי מפחד מאיה כורם? (צילום: עדי אורני)
 מי מפחד מאיה כורם? (צילום: עדי אורני)   
מילים ולחן: איה כורם

את איה כורם לא צריך להציג. כתבו עליה רבות. עכשיו היא מוציאה לרדיו סינגל רביעי מאלבום הבכורה המוצלח שלה, שזועק התייחסות נוספת.

"יונתן שפירא" זה איה כורם במיטבה. זאת תעודת הזהות האמיתית והכנה שלה, וגם מה שתקבלו ממנה בהופעות. רוצה לומר – שני הסינגלים הראשונים שיצאו ("קיץ", "שיר אהבה פשוט") כלל לא מייצגים אותה. "יונתן שפירא" היה צריך לצאת כסינגל ראשון, בגישה של ירצו - יאכלו.

אבל מה לעשות, שאם הסינגל הזה היה יוצא ראשון, אני אישית הייתי מאוד מרוצה, אבל ספק אם הייתם שומעים עליה. כן, "קיץ" היה שיר טוב, מעניין, מרענן. אבל הוא גם תפור למידה מסוימת, זו של נגן הדיסקים החזק במדינה. "שפירא" כולל תמהיל מושלם של תחושות הפספוס שמופיעות באלבום, בליווי אנחה מתרפקת ורצון בריא לשיר. הוא הרבה יותר קרוב באמת שלו ל"קליפה" או ל"חצי". בואו נעשה ניסוי קטן: לכו להופעה שלה, ולאחר מכן שימו יד על הלב ותשאלו את עצמכם – מה יותר מייצג את מה שכרגע שמעתם? "קיץ" ו"שיר אהבה פשוט", או "יונתן שפירא"?
 

סינרגיה – תראי זה אני (3:57)

מחייכים מבפנים. סינרגיה (צילום: יח"צ)
 מחייכים מבפנים. סינרגיה (צילום: יח"צ)   
מילים ולחן: בנואה ורון הופמן

סינרגיה מצאה את עצמה מחייכת אחרי אלבומה הראשון "צועקים על אהבה" (הד ארצי) שכלל את החידוש המצוין ל"חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי. עכשיו היא עומדת לפני יציאת אלבומה השני, וכבר שיחררה סינגל ראשון מתוכו - "מרגיש אחר", שהוא גם שיר הנושא של האלבום. אה, ועדיין יש להם סיבה לחייך.

הם בפלייליסט החם, הקונצנזוס מחבק אותם. מעריצים מרימים טלפונים, נכנסים לאינטרנט ומצביעים במצעדים. הקהל שלהם גדל, המודעות לגביהם מתרחבת. רק מה, לפעמים זה בא על חשבון המידה האמנותית. נשמע שהבלדה "תראי זה אני", נבנתה מראש כדי להמשיך לזרום עם הזרם. "היי", בטח עלו קולות בעת ההקלטה, "אל תשכחו שמדובר בסינגל שני. משהו שיתפוס טוב, אם הסינגל הראשון יעבור בשלום". מכאן הדרך לבנאליות לא הייתה רחוקה.

הפתיחה האקוסטית, הקולות המעולים של רועי גפן, השירה הטובה של הופמן – כל אלה, יש בהם כדי לנפק לכם בלדה טובה. טובה, אבל לא הכי משכנעת. המילים חפות מעניין ממשי, מסיפור כלשהו שתוכלו לאמץ עמוק ללב. בלדה טובה בגלל שיש כאן רעיון, אוסף של תחושות בעטיפה מהוקצעת. אין ספק, זה יעבור ברדיו כמו גדול.

אבל כדי להיות הוגנים, נסיים בנימה אופטימית. הסינגל הראשון היה מצוין. הסינגל השני ככה-ככה. הווה אומר 1:1. עכשיו הכדור שוב במגרש שלהם. בעוד שבועיים יוצא האלבום המלא. לא נותר אלא להמתין בסבלנות.
 
 

מוסיקה בעמ – את עוד תתחרטי (3:03)

מוסיקה בעמ, עטיפת הסינגל. ברוך שובך ביליין (יח"צ)
 מוסיקה בעמ, עטיפת הסינגל. ברוך שובך ביליין (יח"צ)   
מילים: אורי ביילין, גולן נוחיאן ומיכאל ועקנין
לחן: אורי ביילין

סמנו לעצמכם פרויקט נוסף שעתיד לצאת בקרוב – הפרויקט של אורי ביילין, או בשמו המקצועי יותר: מוסיקה בעמ. מתוך הפרויקט יוצא שיר ראשון בביצוע של ביילין ורוני אלטר המקסימה. ע"פ הקומוניקט שצורף לסינגל, אנו למדים כי הקו המוסיקלי של הפרויקט נע בין אבן גבירול בת"א, דרך השוק בקהיר ועד לשדרה החמישית במנהטן.

למען האמת, קצת קשה להבחין בכל השעטנז הזה בשיר אחד, שנשמע הכי ישראלי שיש. יש כאן דואט פספוס מקסים ורומנטי, פשוט וטוב. המילים טובות ודו השיח בין ביילין לאלטר משכנע. בשורה התחתונה: הצלחה. אבל הצלחה ישראלית ופשוטה. לא משהו גדול מדי. מישהו למעלה טוען לפרויקט ייחודי? סבבה, הצלחתם לעניין, עכשיו תנו את הכי טוב שלכם.

זאת גם הזדמנות טובה לשמוע שוב את אורי ביילין (הבן של. כבר היה צריך לומר, לא?), שמי שנהנה מאלבום הבכורה המוצלח שלו מלפני מספר שנים, כבר היה צריך לפתח אליו געגועים מוצדקים. והנה, שוב סיימנו בנימה אופטימית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by