בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"הסיידמן הטוב בג'אז" 

"הסיידמן הטוב בג'אז"

 
 
ברק וייס

כך כונה הטרומבוניסט פרנק לייסי, שעכשיו רוצה להוביל. ראיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרנק לייסי (צילום: יח"צ)
 פרנק לייסי (צילום: יח"צ)   
כל חובב ג'אז המבקר בניו-יורק מכיר את מועדון Fez שבמרתף מתחת לקפה Time ב- Fez מופיעה מאז1991, מדי יום חמישי, התזמורת הגדולה של מינגוס, תזמורת המנציחה את זכרו של אחד מענקי הג'אז, הבסיסט המלחין והמעבד צ'רלי מינגוס, שנפטר בשנת 1979. מתוך תזמורת זו, הוקמה נבחרת בת שבעה נגנים - מינגוס דיינסטי. השביעייה מביאה את המוסיקה המיוחדת של מינגוס לכל רחבי העולם, ותתארח באילת לשתי הופעות. "קוּ-אוּמבָּה"' פרנק לייסי הוא נגן הטרומבון המעולה של המינגוס דיינסטי והוא יגיע עם ההרכב לפסטיבל אילת.

"קוּ-אוּמבָּה"' פרנק לייסי נולד בטקסס לפני 48 שנים. הכלי הראשי שלו הוא הטרומבון, אבל הוא גם שר ומנגן בכל כלי הנשיפה מהמתכת – מהחצוצרה ועד לטוּבּה. פרנק לייסי יופיע בפסטיבל אילת, הנפתח מחר, 28.8.2006, כחלק מהרכב מינגוס דיינסטי. קואומבה פרנק לייסי הוא מוסיקאי טוטאלי, פרפורמר אדיר, הנותן שואו אמיתי על הבמה, וגונב לעיתים מזדמנות את ההצגה מיתר הנגנים.

לפני שנתחיל, מה פירוש השם 'קוּ-אוּמבָּה'?
"את השם קו-אומבה אני הוספתי לעצמי. משמעות השם הוא 'יצירתיות' בסוואהילית, בערך. למעשה, הפירוש המדויק יותר של השם הוא: 'היצירתיות שבאמצעותה מישהו הופך מקום לטוב יותר'."

בוא נתחיל מהתחלה
"נולדתי לפני 47 שנים בטקסס. אבי היה נגן גיטרה ומורה מוערך, ואימי הייתה זמרת גוספל.
בגיל שמונה התחלתי ללמוד פסנתר. בתיכון התחלתי לנגן על טובה, חצוצרה ויופוניום. רק מאוחר יותר, בגיל 16, התחלתי לנגן טרומבון, שהוא כלי הנגינה העיקרי שלי."

אחרי התיכון למד לייסי מוסיקה בברקלי, ולאחר מכן החל להופיע עם גדולי הג'אזיסטים של אותה התקופה: דיזי גילספי, עבדאללה איברהים, הנרי ת'רדגיל, ג'וליוס המפיל, קרלה בליי, דון פולן ואפילו עם להקת הפופ יוריתמיקס. אח"כ הצטרף לג'אז מסנג'רז של ארט בלייקי.

ספר על התקופה עם ארט בלייקי
"זה היה בסוף הקריירה של ארט בלייקי. למדתי ממנו המון. במיוחד למדתי ממנו כיצד לקבל ביטחון עצמי ואמונה ביכולותיי. מוסיקאים שניגנו עם ארט בלייקי תמיד אומרים שזה היה בית ספר עבורם. זה נכון, אבל לא בדרך שארט בלייקי ראה את תפקידו לחנך אנשים וללמד אותם. הוא פשוט אהב לנגן מוסיקה, במיוחד עם חבר'ה צעירים. המוסיקאים הצעירים פשוט למדו ממנו ומהדוגמא האישית של איך להיות מוסיקאים ובני אדם טובים יותר."

פרנק לייסי ניגן במשך מספר שנים בהרכב של לסטר בואי Brass Fantasy Band. לסטר בואי היה חצוצרן מוכשר ביותר ובלתי ניתן לקיטלוג. הוא ניגן והנהיג הרכבים אוונגרדיים, כמו גם הרכבים שניגנו מוסיקה קליטה הרבה יותר. הופעה אופיינית של הבראס פנטאזי באנד של בואי, כללה קאברים של ג'אז לספייס גירלס, קטעי אופרה של פוצ'יני, מרילין מנסון ונוטוריוס ביג, לצד סטנדרטים רגילים של ג'אז.

ספר על התקופה עם לסטר בואי
"מכל המוסיקאים איתם ניגנתי, מלסטר בואי למדתי הכי הרבה. הוא ידע הכל על הביזנס: איך לנהל בעצמו להקות ולהשיג גיגים וחוזי הקלטה, בלי צורך במנהלים, אמרגנים ואנשי ביניים אחרים. לכן הוא לא היה כבול לדרישות של הממסד המוסיקלי והיה לו חופש אמנותי לעשות בדיוק מה שהוא רוצה – מאוונגארד של Art Ensemble of Chicago ועד שירי פופ. זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות - לעשות הכל לבד בלי צורך במתווכים ובלי צורך להתפשר אמנותית בשל דרישות מסחריות של לייבלים גדולים."

בזמנו, לסטר בואי בוקר על ידי רבים משום שלא ניגן ג'אז 'טהור'
"לסטר בואי לא היה מוסיקאי ג'אז טיפוסי. הוא הגיע לג'אז מהבלוז והאר אנ בי. הוא ניגן עם אייק וטינה טרנר ועם סאם ודייב וכד'. הוא ניגן במעט מאוד הרכבי ג'אז לפני שנהיה מנהיג הרכב שנתן לו את היכולת לקבוע את הרפרטואר. הוא לא הגביל עצמו לג'אז. הוא ניגן כל מה שאהב. זה בדיוק מה שאני עושה. אני מנגן את כל סוגי המוסיקה שאני אוהב לנגן. ג'אז הוא אחד מהם. חשוב, אבל לא היחיד. אני חושב שכל מוסיקאי צריך לדעת לנגן את כל סוגי המוסיקה, לזה הוא צריך לשאוף. אני קורא למוסיקאי כזה, 'סוּפּר-מוסיקאי'. לסטר בואי היה כזה, ואני משתדל להיות כזה."

"הבעייה לדעתי, היא לא של לסטר בואי או שלי, אלא של מבקרי הג'אז. הם מנסים כל הזמן להגדיר מה ג'אז ומה לא, מה מוסיקה טובה ומה רעה. לפעמים אני חושב שהמוסיקאים והציבור מקשיבים יותר מידי למבקרים. הם צריכים להפסיק להקשיב למבקרים ופשוט לתת לעצמם לשפוט מהי מוסיקה טובה ומה לא."

"הביקורת הזו היא דוגמא נוספת לתקופה הרעה שבה מצויה ארה"ב החל משנות ה-80, ואני מתייחס הן לכלכלה ולחברה באופן כללי והן למצב הג'אז באופן ספציפי. העשור הטוב האחרון של ארה"ב היה שנות ה-70. בשנות ה-70 ארה"ב הייתה ליברלית יותר, פתוחה יותר. בשנות ה-80 עלו לשלטון רייגן וחבריו השמרנים, ולג'אז הגיע ווינטון מרסליס השמרן. רייגן וחבריו ברמה הלאומית ומרסליס וחבריו בג'אז, החניקו כל חשיבה יצירתית, כל התפתחות חיובית. הם ניסו, ובמידה רבה הצליחו, להשיב את ארה"ב לתפיסה השמרנית של שנות ה-50 - של משפחה, דת של תפיסת העולם של טובים מוחלטים ורעים מוחלטים. הם רק שכחו מה היו הערכים האמיתיים של שנות ה-50 וה-60 – של חופש ושל התנסות בדברים חדשים ולא מוכרים, של הטמעתן של תרבויות זרות לתוך התרבות האמריקאית והעשרתה בשל כך. לסטר בואי תמיד ביקר את ווינטון מרסליס על הנזק שהוא גרם לג'אז. בשנות ה-80 גם החלו ענקי הג'אז למות, והמוסיקאים שקמו בשנים הללו לא היו לרוב באותה הרמה כקודמיהם."

מדוע לדעתך אין לטרומבון מעמד גבוה בג'אז כמו לחצוצרה ולסקסופון?
"אני חושב שהסיבה היא בירד, מיילס וקולטריין. בגלל הגאונים הללו, אנשים מצפים כי הגאונים הבאים של הג'אז יהיו חצוצרנים או סקסופוניסטים. הקהל בארה"ב לא מצפה מנגן טרומבון לתת סולו יוצא מן הכלל. באירופה, לעומת זאת, יש מסורת ארוכה של נגינת בראס – חצוצרות, טרומבונים, טובות. בכל עיירה באיטליה, אוסטריה או גרמניה יש תזמורת בראס, והאירופאים יודעים להעריך נגן בראס טוב ולגמול לסולו טוב שלו בתשואות. בארה"ב, טרומבוניסט בהרכב יקבל הרבה פחות תשואות מחצוצרן או סקסופוניסט, ולא בגלל שהוא מוסיקאי פחות טוב."

"לא אחת קורה לי בארה"ב שאנשים ניגשים אלי אחרי הופעה ואומרים לי 'בכלל לא ידענו שטרומבון יכול לנגן ככה'. טרומבון הוא כלי יוצא מן הכלל, אם יודעים לנגן עליו כמו שצריך. ואם הטרומבוניסט מכיר את ההיסטוריה של הטרומבון מג'ק טיגרדן, דרך ג'יי ג'יי ג'ונסון ועד אלברט מנגלסדורף, הוא יכול ליצור מוסיקה ייחודית וטובה."

זו הסיבה שאתה חי בשנים האחרונות בפריז ולא בארה"ב?
"למעשה, כן. אני חי בפריז כי באירופה קל יותר להתפרנס ממוסיקה מאשר בארה"ב, במיוחד אם אתה נגן טרומבון. הקהל האירופי גם מגיב בהתלהבות גדולה יותר להופעת ג'אז איכותית מאשר הקהל בארה"ב. אולי גורם חשוב עוד יותר מכל הסיבות הללו, הוא שבאירופה הממסד המוסיקלי – המפיקים, האמרגנים והלייבלים עצמם - נותנים הרבה יותר כבוד לאומנות הזו שנקראת ג'אז מאשר בארה"ב."

מדוע לדעתך זה כך?
"ג'אז היא מוסיקה שמקורה בשחורים בארה"ב והיא נוצרה במידה רבה כתגובה אמנותית למצוקה החברתית ולהפלייה כנגד השחורים שם. אני חושב שבמידה רבה ההפלייה הזו כנגד השחורים, עדיין קיימת בארה"ב, ומהפלייה זו נגזר גם היחס של הממסד המוסיקלי הלבן לג'אז כאל אמנות נחותה יותר."

כמה שנים אתה מנגן במינגוס דיינסטי?
"אני מנגן במינגוס ביג בנד החל משנת 1990. בשנים האחרונות סו מינגוס (אלמנתו של צ'ארלס מינגוס ומנהלת ההרכבים מינגוס ביג בנד, מינגוס דיינסטי ומינגוס אורקסטרה. .ב.ו.) החייתה את המינגוס דיינסטי והקימה גם את המינגוס אורקסטרה. אני מנגן בשלושת ההרכבים הללו. ההבדל המהותי היחיד בין המינגוס ביג בנד והמינגוס דיינסטי הוא במספר הנגנים. בביג בנד אנחנו 14 נגנים, ואילו במינגוס דיינסטי – אנחנו רק 7. אבל שני ההרכבים מנגנים את אותם הלחנים של מינגוס."

לא משעמם אותך לנגן כבר 16 שנים את אותו הרפרטואר, טוב ככל שיהיה?
"האמת היא, שהיתה תקופה שנמאס לי לנגן בביג בנד, ואז סו מינגוס החייתה את המינגוס דיינסטי והקימה את המינגוס אורקסטרה, וזה נתן לי טעם מחודש לנגן. אומנם הרפרטואר הוא כמעט זהה, אבל עם 7 נגנים בדיינסטי יש לי יותר מרחב תמרון ויותר שטח לסולואים. למינגוס אורקסטרה יש נטיות קלאסיות-מודרניות יותר חזקות, עם יצירות של מינגוס המולחנות ברובן, וגם זה משהו אחר לחלוטין."

סיפרו לי כי הבסיסט שלכם, בוריס קוזלוב, מנגן בבאס המקורי בו ניגן צ'ארלס מינגוס
"זה נכון. סו מינגוס מאפשרת לבוריס קוזלוב לנגן בבס המקורי של מינגוס, אבל רק בהופעות של ההרכבים של מינגוס, לא בגיגים אחרים או ג'אמים וכד'. בבאס חייבים לנגן, אם לא – הוא מתקלקל. אני חושב שבוריס קוזלוב יגיע עם הבס של מינגוס גם לאילת, למרות הסיכון בשינועו דרך האויר – עם השינויים בטמפרטורות ולחצי האויר."

לפני 10 שנים עשו עליך בדאונביט כתבת שער, בה כינו אותך הסיידמן הטוב ביותר בג'אז. אתה מרגיש נוח עם הכינוי הזה?
"אני רואה בזה רק חצי מחמאה. קודם כל, הכינוי לא מדויק. אמנם הקלטתי עד עתה רק שני אלבומים בלייבל הגרמני הקטן Tutu אבל יש לי 20 הרכבים שונים אותם אני מנהיג: טריו ג'אז, הרכב המנגן מוסיקה קלאסית, ביג בנד, הרכב פולק, הרכב בלוז, הרכב פיוז'ן ועוד ועוד. ככה אני מנגן מה שאני רוצה ואוהב."

"הכינוי הזה הוא לא בדיוק מחמאה בעיני כי הייתי מעדיף להנהיג הרכבים שיוקלטו בלייבלים חשובים ולא להחשב כסיידמן נצחי, טוב ככל שאהיה. אבל מצד שני – כמה עוד סיידמנים אתה מכיר שקיבלו כתבת שער בדאונביט? הכתבה היא מחמאה גדולה! אני סבור גם שהכתבה הזו הייתה חשובה כח הביאה את חשיבותם של הסיידמנים לתודעת ציבור. גם המוסיקאי הטוב ביותר לא יוכל להנהיג הרכב טוב בלי סיידמנים טובים."

"הגיע הזמן שאהפוך גם לבנד-לידר. השנים הארוכות כסיידמן נתנו לי תבונה ולמדתי הרבה. היום אני יודע כיצד להנהיג הרכב. אני יודע כיצד להתנהג, כיצד להתייחס לסיידמנים, כי אני כזה כבר עשרות שנים. אני צריך רק לקבל הזדמנות – ואוכיח לכולם איזה לידר מעולה אהיה."

המינגוס דיינסטי - The Mingus Dynasty יופיעו במסגרת פסטיבל הג'אז באילת ביום שלישי, 29 באוגוסט בשעה 22:30, וביום רביעי, 30 באוגוסט, בשעה 20:00.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by