בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבוטאז'  

סאבוטאז'

 
 
אורי דישון

הרעיון של הביסטי בויז לתת מצלמות לקהל לא עומד במבחן התוצאה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבה סרטים תיעודיים המבוססים על רעיון שנשמע טוב, לא מצליחים להתרומם. למשל: "לאכול בגדול" או "הדייט שלי עם דרו". אבל בזמן שאלה היו סרטים שעשו הבמאים על עצמם, בסרט החדש של הביסטי בויז "אחלה! אני פאקינג צילמתי את זה" אין באמת במאי, אבל הגיבורים הרבה יותר סימפטיים.

מדובר בתיעוד הופעה של הביסטי בויז מה-9 באוקטובר 2004 במדיסון-סקוור-גארדן בניו יורק, שבה חולקו ל-50 ברי מזל מהקהל מצלמות וידאו ביתיות הי-8. ההגבלה היחידה שלהם הייתה פשוט לצלם כל הזמן.

הסרט יצא השנה, ובהקשר הזה מגיעה מילה טובה לאנשי התוכן של הוט פריים שארגנו לצופים שלהם מוצר כל-כל קולי כל-כך מהר. אבל אם ההופעה צולמה ב-2004 - על מה העיכוב? החשבון פשוט: 50 מצלמות כפול פלוס מינוס שעתיים הופעה, ועוד מצלמות של ההפקה = מעל 6000 דקות חומר גלם. אפשר להריח את העשן שיצא מהאוזניים של העורך שהיה צריך להתחיל לחתוך את זה. בנוסף, זהו מוצר שמצהיר על עצמו כבוטלג, וככזה, אין עליו לחץ למכור, בשונה מגל כותרי ההופעות ששטף את הספריות בשנים האחרונות.

ובכל זאת, הסרט היה מרוויח אם היה מצליח לספר סיפור. כמו תרגום הכותרת שמורכבת מערבית (אחלה) אנגלית (פאקינג) ועברית (אני צילמתי את זה) שהיא בכלל שורה של אד רוק ולא משפט של מישהו מהקהל, יש פה יותר מידי מיקס בעריכה. יבואו מעריצי הלהקה ויגידו שאין דבר כזה יותר מידי מיקס עם המאדר פאקינג ביסטי בויז. אחרי הכל, ה-DJ שלהם, מיקס מאסטר מייק, הוא אחד מגיבורי הסרט וגיבורי המיקסוס בעולם בכלל. הטיעון הזה נכון בחלקו.
 
מתוך הסרט "אחלה! אני פאקינג צילמתי את זה"
 מתוך הסרט "אחלה! אני פאקינג צילמתי את זה"   
רוב הזמן הסרט מראה מה התרחש על הבמה, ודווקא הקטעים המעניינים הם הרגעים הקטנים שמתרחשים מחוצה לה: בחור אחד לוקח איתו את המצלמה לשירותים; מישהי מהיציע מנסה לעודד את יושבי השורות שלה להתלהב יותר כדי שיכנסו ל-DVD; וקטעי המעברונים שעל הבמה. אלו הרגעים שמעבירים לצופה טוב יותר את החוויה של הופעה כזו בניו-יורק ועושים את התמונה שלמה יותר לישראלי שמקסימום היה בקיסריה.

ההופעה עצמה בת זונה. היא מורכבת מפתיחת אולד סקול של השלישייה (אד רוק, MCA, מייק D) עם מיקמאסטר מייק מאחור וקטעים מתוך Ill Communication ומוקדמים אחרים. החלק האמצעי הוא קטע אינסטרומנטלי ברובו מתוך The In Sound from Way Out! שבו הם מביאים אותה בקטע של להקת חתונות. ולמרות שזה משעשע ונחמד לראות אותם מנגנים, זה הסיקוונס המשעמם בסרט והשלב שבו הוא גם יוצא משליטה. העורך, שעד עתה היה יחסית רגוע, מתחיל להעיז.

בהתחלה זה עובד יפה כשהוא מוסיף קצת אפקטים ומשחק עם קולאז' וטיפה אנימציה, אבל עד החלק האחרון במופע, הוא כבר יעבור על רשימת כל האפקטים בתוכנה שלו, כולל פרק בשחור לבן, הרצת הסרט אחורה וקדימה ושירים עם מיליון קאטים. בחלק האחרון, הלהקה כבר מצליחה להרים את הבית בעיקר עם קטעים מתוך "Hello Nastey" - אז כבר שום דבר בעיוות התמונה א מפריע לך ליהנות.

יש קטעים מגניבים ב"אחלה! אני פאקינג צילמתי את זה", אבל אין מספיק מהם. הבולטים בהם הם אלה שמקורם דווקא במצלמות עם איכות התמונה הטובה של צוות ההפקה מאחורי הקלעים ולא אלה שצילם הקהל. כמו הרגע שבו הביסטי רצים לצד השני של האצטדיון כדי לבצע מתוך הקהל את Intergalactic, ו-MCA, שכבר ב-2004 היה זקן, נשפך מאחור. יכול להיות שהיו צריכים לחסוך את חלוקת המצלמות. בשורה התחתונה, אם ייצא לכם לזפזפ אל הסרט בלי לדעת מה בעצם אתם רואים, לא בטוח שתישארו.

אחלה! אני פאקינג צילמתי את זה (Awesome: I fucking' shot that!), יום שני, 28.08.06, 22:00, הוט פריים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by