בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פדידה, לך הביתה  

פדידה, לך הביתה

 
 
לילך וולך

פרק המאה של "האלופה" היה ביזיון ו"מחשבות פליליות" אפקטיבית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסדרה "מחשבות פליליות" (צילום: יח"צ)
 מתוך הסדרה "מחשבות פליליות" (צילום: יח"צ)    
הטלוויזיה, בנסיונה להיות "כמו" המציאות, לוקחת לעצמה את החירות למתוח את חומרי היומיום כדי ליצור מוצר חדש שנראה כמעט אמיתי, אבל בבדיקה מקרוב, מתגלה כאחר. כך למעשה אנחנו מקבלים בכל תקופה דימויי מציאות שמתיימרים להראות על המסך הקטן מי אנחנו, אבל למעשה מראים מי אנחנו רוצים להיות, או מי כדאי שנהיה.

אם בשנות השמונים והתשעים הוצפנו במשפחות מושלמות, תריסרי ילדים בלונדיניים ומאושרים והמוני סדרות על צעירים שהתגברו על הניכור העירוני ויצרו חברותות עמידות שעמדו בפני כל צרה - הרי ששנות ה-2000 חזקות במיוחד בתחום האנשים המושלמים.

האנשים המושלמים אינם מושלמים באמת, כמובן. התסריטאים של היום המתוחכמים ויודעי העבר, מבינים היטב שאין דמויות ללא פגמים. לפיכך, האנשים המושלמים הם אלו שיש להם תכונות מסויימות שנוגעות באלוהי, אך הם משלמים על זה מחיר אישי כבד. דוגמאות, מישהו? "ד"ר האוס", הדיאגנוסטיקן המבריק, שכמעט לעולם אינו טועה. מצד שני, הוא נענש במום פיזי ובחוסר יכולת ליצור קשרים אינטימיים.

למעשה, כמעט כל סדרות השוטרים והרופאים, עובדות בצורה כזו או אחרת בנוסחה הכל כך אמריקאית, שהתגברה לא מעט בעקבות מאורעות ה-9/11, ולפיה, העולם מוגן יותר כשיש אנשים מסויימים ששומרים על הסדר, הבריאות והרווחה.

"מחשבות פליליות", אינה שונה – הסדרה עוקבת אחרי צוות של פרופיילרים: יחידה שיוצרת תבניות חיפוש לפושעים לפי רמזים התנהגותיים ופסיכולוגיים שהם מפזרים בפשעים שלהם. לכל אחד מצוות העילית הזה יש התמחות מיוחדת לו, ויחד הם מרכיבים, לכאורה, את המנגנון המושלם לאיתור כל פושע.

הסדרה כמו לא מעט סדרות בתחומה, נגועה במיסטיפיקציה של המקצוע ובמיני משפטי מחץ שנזרקים במהירות האור ומשרטטים רשימת תכונות של הפושע המבוקש. "איך אתה יודע זאת, סאם?" – "אני מרגיש זאת בעצמות...". וכך, אנחנו מאוד מתפעלים מן העצמות של הגיבור לרגע, אבל אין הסבר ממשי למה שהתרחש.

יחד עם זאת, למרות הקלישאות אינספור שמפוזרות כמו קונפטי, מדובר בסדרה אפקטיבית למדי ששומרת על מתח. התסריטים מהודקים, השחקנים טובים למדי, ויש תקציב בשפע לצילומים מתוחכמים. מנדי פטנקין שב מן הנשייה כדי לשחק את ראש צוות הפרופיילרים, ולמרות שהוא צובע שיער ומתח את פרצופו לבלי הכר, עדיין התגעגענו.

שידור נוסף, יום ו' יס סטארס 22:25

בקטנה
עצבים: הפרסומת החדשה שממליצה לנו לחבר את כל המחשבים בבית לאינטרנט, פן ייצא לנו ילד אחד טמבל בעוד אחיו פולט מידע אנציקלופדי כאילו היה אנדרואיד. עם כל הכבוד, האינטרנט לכשעצמו הוא לא בדיוק רק מדגרה לילדים מחוננים.
 

האלופה - פרק ה-100

יהודה לוי (צילום: יח"צ)
 יהודה לוי (צילום: יח"צ)   
מאת: אמיר עמרמי

כשהבטיחו לנו פרק גורלי ב"השיר שלנו 3", גם ידעו לספק את הסחורה. שטפו אותנו בקדימונים, וכמו אביב גפן הבטיחו לנו שינוי. לא כך היה אמש ב"האלופה". פרק ה-100 המדובר של סדרת הבית של הוט היה משעמם עד עילפון. הסוף: פיגוע במגרש הכדורגל. החשש: רני נפגע. האמת שלא נורא. מקסימום זה יעזור למייקל לואיס למכור עוד כמה יומנים לפני תחילת הלימודים.

אולי אם ליאן הייתה מחליטה לשחק תפקיד של אלוהים ועושה מאמצים עילאיים להפיל את התינוק. אולי אם מילי כבר הייתה מחסלת את אוסקר. אולי אם גושגיצה היה עולה על הקשר בין העובד החדש שלו ופשעי העבר שלו. אולי אם דובי היה מנסה להתנקש בג'לל או חוטף את דריה. אולי אם טובה הייתה מגלה למשטרה שמיטל רצחה את אביה והיו עוצרים אותה. אולי אם איגור היה תופס את מיטל וסער מתגפפים יחדיו במשרד. אבל לא. כלום.

אישוניה הטריים של ריטה העיוורת (שגם רואה דברים שאחרים לא) החלו להגיב להשתלה. רני, שהיה בדרך לריטה כדי לומר לה כי זאת היא ולא אחרת, היה בטריבונה בזמן הפיגוע ויש חשש לחייו. זהו? בשביל זה חירפנתם אותנו עם שלל פרומואים והבטחות סרק? דחילק, יש עוד 20 פרקים עד קו הסיום, ועוד לא ראינו דם. היה פרק כשאר הפרקים. יותר מזה, היה פרק איום ונורא - כמו זה שקדם לו. אם הפרק של היום יעסוק בביקור חולים או ניחום אבלים, ולא נראה דם מכיוונים אחרים - יש סיכוי טוב שנתחיל לראות חדשות בשמונה בערב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by