בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על סף המוות 

על סף המוות

 
 
לילך וולך

"רזונת" הוא הרבה יותר מספר שאמור ללמד נערות לא לתחוב אצבע לגרון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"המקרוני והגבינה שאכלתי בצהריים עושים סלטות בקיבתי הזעירה. רק לפני שבועיים חזרתי לאכול כמו בנאדם נורמלי, וקיבתי לא רגילה להתמלא כל כך. - מה זה? פתאום אני יורדת על ברכיי, והיא נמצאת בתוך גרוני וטוחנת את האוכל למרה, והיא חוקרת וחוקרת ולא מפסיקה עם השאלות האין-סופיות שלה. -אמרי לי, איך ההרגשה להיות על סף מוות? " ("רזונת", עמ' 16)

ספרי "נושא" הם בדרך כלל מסוג הספרים שחובבי ספרות ידחו מעליהם בשאט נפש. רובם יאמרו לעצמם, ובצדק, שאם היו מעוניינים לקרוא על "גירושין", "נפילה לסמים" או "אנורקסיה", הם יעדיפו לקרוא על כך מאמר ולא להשחית את זמנם בקריאת ספר בעל עלילה צפויה מראש.

לאחר שכל זה נאמר, את "רזונת" אי אפשר להגדיר בשום אופן כספר על אנורקסיה בלבד, מבלי לעשות לו עוול. ללא ספק נושא האנורקסיה הוא החוט העלילתי שרוקם את כל שאר התימות שעולות יחדיו, אבל התייחסות פשטנית לספר כאל מה-יכול-לקרות-לך-אם-תפסיקי-לאכול, היא רדוקציה גסה.

איבי קאסליק חיברה ספר שעוסק בקרביים המדממים של היות האישה אישה, ולא מפני שכל אישה מוכרחה חלילה ללקות בבעיות אכילה, אלא מפני שבעיית האכילה היא רק סימפטום לתהליכים כמעט אוניברסאליים בקיום הנשי. אל מול ג'יזל, הסטודנטית המבריקה לרפואה אשר מתחילה להרעיב עצמה ולהיאבק על האוטונומיות של קיומה מול קולות פנימיים איומים, מציבה קאסליק את אחותה הצעירה הולי, הספורטאית המצטיינת שנחנכת בתוך הסיפור המשפחתי אך מצליחה לצאת ממנו (כנראה).

ההשוואה הכמעט מתבקשת (ואפילו מוזכרת מפורשות בספר) עם סילביה פלאת', גם היא פשטנית בעיני. לא כל סופרת צעירה שעוסקת במסלולים מהירים להרס עצמי היא בהכרח שיכפול מודרני של סילביה פלאת'. לא זה היה המצב עם "נערה בהפרעה" של סוזאנה קייסן, או עם "דור הפרוזאק" של אליזבת' וורצל. עם כל הכבוד לפלאת' (האהובה עלי מאוד), היא לא המציאה את קשיי הקיום ואת הנטייה של נשים צעירות מסויימות לדכאוניות. ועם כל הכבוד לרוב הסופרות הצעירות שקראו את "פעמון הזכוכית" בשקיקה ומצאו בו את עצמן, רק מיעוטן יצליחו להוציא תחת ידן יצירה חד-פעמית ומבריקה כמו של סילביה פלאת'.

ללא שום השוואה שלא תבוא בעזרהּ, איבי קאסליק מצליחה לייצר ספר מורכב ומרתק ולגעת בנושאים כמו הקשר הסימביוטי כמעט בין שתי האחיות, ברגישות ובחוכמה. גם חוויית המהגרות, סיפורם של האם הכמעט נעדרת והאב המת, ושברי ספרי רפואה, נמהלים לתוך התרביך הסמיך שהיא יוצרת.

זהו בשום אופן אינו ספר מוסר שאמור ללמד נערות סוררות שלא לתחוב אצבע לגרון, אלא ספר כן להכאיב, קשה ובלתי מתפשר, שלא משייף שום פינות לכדי מתקתקות. זה לא יהיה ספר החופשה האולטימטיבי, אבל כדאי לפנות לו זמן לקריאה עם כמה מקדמי נחמה כמו שוקו מתוק או כל דבר שיעזור בבליעתו.

רזונת/איבי קאסליק, הוצאת ינשוף 2006
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by