בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מי אלופה של אמא? 

מי אלופה של אמא?

 
 
טל היינריך

אם לשחק זה לומר שורה ולהיות שחקן משמעו לקום בחמש בבוקר, אולי תרצו חתימה מכתבת תרבות נענע, טל היינריך, שהשתתפה ב"האלופה". קפון חולה, פארן מביים, שכטר עייף, גרובר מצחיקה והשפן מת. רשמים מהסט הכי חם בנווה אילן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רק רגע, לעמוד בתור, אני כבר מוציאה עט. יש מספיק דיו לכולם. לא לדחוף מתוק, אז איך אמרת שקוראים לך? ארז? הנה: לארז המקסים, באהבה, טל היינריך האלופה. את הבאה בתור? לא חמודה, נשיקות אני לא מחלקת. רוצה תמונה חתומה שלי עם מייקלואיס?

זה כמובן לא קרה. יחד עם הקרוואן הממוזג, הפרנץ' בציפורניים, העיסוי ההוליסטי וסוכריות אם-אנד-אם עם בוטן ממוינות לפי צבעים. תאמינו אור נוט, גם עפר שכטר עוד רחוק משם.

אז מה אם אני העיתונאית האחרונה ברשימה שקראו לה להופעת אורח ב"האלופה"? התפקיד שלי שווה יותר, וככה גם הפיגורה. כשהמפיקה הודיעה שעליי להתייצב בשעה שש בבוקר להסעה לנווה אילן, ניחמתי את עצמי במחשבה שעד הצהריים אני כבר אחשב לסלב סוג ת' במדינת ישראל. מצוידת בעיגולים שחורים במקום עיניים ובסבלנות יתרה, המתנתי לכלי רכב כלשהו שיאסוף אותי מבן יהודה פינת בן גוריון. באיחור קל הגיע ואן לבן ובתוכו אנשים תשושים יותר מהפועלים הקטנים מדהריה.

עליתי והתיישבתי בספסל טוב באמצע. ליד החלון כמובן. על מניירות מסוימות אי אפשר לוותר. התחנה הבאה: השכטרייה. תום שלייפר עלה לרכב והופתע לראות אותי בצד הזה של המתרס: "מה קורה טל? מה את עושה כאן?". המנומנם אפילו לא חיכה לתשובה, החליק לי בוסה של בוקרטוב ונמרח במושב האחורי עם העיתון. מירב גרובר טיפסה לוואן ערנית יותר לאחר התעמלות בוקר ומקלחת, כשהיא מזמזמת את "סטרוברי פילדס פוראבר". ויוה לה טובה.

אם הייתי עב"מ שמגיע לכוכב ארץ, ודאי הייתי נוחתת לצד בני דודי צלחות הלווין בנווה אילן. מפעל הטלוויזיה הענק נראה מאיים פחות כשגיליתי את ה"קוקו-פופס" והתה בקפיטריה. אך אבוי, הקאסט עטה אווירת נכאים כאילו זה עתה נחרב בית המקדש השלישי. את הסיבה הבהירה הפרשנית לענייני מילי, מירב גרובר: "אני יכולה להגיע הנה יום לפני מחזור או לידה, וכשאני רואה את שי הכל עובר. אז אם בארזים נפלה שלהבת...". במילים אחרות, אפילו חייזר בן יומו יבין שכדור הארץ קודר כי שי קפון חולה. מותר לו לעשות את זה כשהוא על תקן וייצמן מ"עניין של זמן", אבל ממש לא בתור במאי "האלופה". התוצאה: יוני פארן יביים.

אם להוסיף שמן על המדורה: גם חברה שלי, רעות המלבישה, לא נמצאת דווקא היום. אם נשפוך גם בנזין: הגרסה הזכרית שלי שמשתתפת באותו תפקיד אורח קצרצר, זוכה ל- 150 שקלים תמורת 15 שניות של תהילה. גם מדי המשטרה נראים עליו טוב יותר. אני מזכירה יותר את הרובוט שהחבלנים שולחים כדי לפוצץ חפץ חשוד.

בדיוק כשצריך, מגיחה נקודת אור. לא מדובר בקובייה נוצצת מהבטן של מייקלואיס, אלא באחיו הקטן והחתיך בוגר כיתה ד' שהגיע לביקור על הסט. אבל עד שגיליתי את החברצ'יק החדש שלי, כבר קראו לי ולפרטנר מהניידת לעלות לסט.
 

השפן הקטן שכח לסגור הדלת, הצטנן המסכן וקיבל: רצח

גם עין בלתי מזוינת יכולה הייתה להבחין שאות קין חרוט על מצחי: יש לי yes. כן, אני מחוברת ללווין ומגיעה הנה ללא שמץ של מושג בעלילה. ידוע לי שבגדול, מדובר בקבוצת הכדורגל "הכח ירושלים", אז מה לעזאזל עושה שם איש שמחופש לשפן פסחא ורוד? זה בטוח לא הזמן לשאול שאלות, פן הווריד הירושלמי של פארן יתפקע.

הסצנה מתחילה, איך לא, בקלוז-אפ עלי. נו שוין, מצלמות נועדו לזהות סטאר קוואליטי. כיוון שאני חתומה על שו"סים של משפחת פארן, לא ארחיב בנוגע לעלילת פרק 104, רק אציין שהגעתי מתל אביב רבתי עד לאולפן מספר ארבע בנווה אילן כדי לחקור את פרשת הרצח של באגס באני. מצוידת בכפפות של גניקולוג ולא כדי לערוך בדיקה רקטלית לשכטר, סרקתי את גראונד זירו של "האלופה" בניסיון לדלות רמזים שיסייעו בפתירת התעלומה. אקזיביט A: בדל סיגריה. אקזיביט B: שתיה חריפה. אקזיביט C: בקבוק ובו מיץ חמוציות (חמוציות = אוכמניות אדומות קטנות, שהשמועה טוענת כי הן בריאות לדלקת בדרכי השתן). האקזיביט האחרון מעורר חשד כי גרם למילי לקפוץ ממקומה, וכנראה לא מדובר בדלקת בדרכי השתן. זה ה"קיו" שלי לשאול: "כן?". מריל סטריפ, מאחורייך. יש לי עוד מילה: "מה?". ויויאן לי, גם מאחורייך.

עכשיו מגיע המאני-טיים האמיתי שלי: שני משפטים ברצף. מירב גרובר שועטת לסט, וירטואוזית על עקבים, ופונה אלי במהירות כאילו "סינית אני מדברת אליך". לא משנה מה אימא טובה אמרה, השוטרת צריכה למנוע ממנה להיכנס למתחם החקירה. "זה לא משנה מי את, זאת זירה סגורה ואת לא יכולה להיכנס לפה", אני אומרת בטכניקות בית צבי. נדרשו כמה חזרות כדי שמירב תציין תחילה מי היא, ורק אז יגיע החלק של "זה לא משנה מי את". בסוף זרמנו. אפילו הצלחתי להשחיל עוד שורה לתסריט. מה אכפת לי, אני עיתונאית, מותר.

זהו. נגמר. לפחות הרגשתי טוב יותר משכטר, שהתעורר בחמש לפנות בוקר כדי להגיע בשביל שורה אחת באחת עשרה וללכת. אני מקווה שעד העונה הבאה ההפקה תבין איזו אלופה הייתה להם בידיים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by