בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חשיפת יתר 

חשיפת יתר

 
 
אמיר עמרמי

בלחסן חשף את נפשו באלבומו המבריק, אך במקום לקרב, הרחיק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
"בשדות" של גבריאל בלחסן הוא טיול לנפש, לדבר שהכי מפחיד כל בר דעת – להשתגע. לאבד את זה. לא להיות מחובר. לשמוע קולות ולא במסגרת שיעורים לפיתוח השמיעה או הדמיון.

ביהדות התכוננו לזה מראש. בברכת האוכל האדם מבקש מאלוהים שיברך אותו בבריאות הנפש ובריאות הגוף. קודם כל הנשמה, אחר כך המכונה. עם המכונה אנחנו יכולים להסתדר. יש אקמול, דקסמול, חדר כושר, תזונה נכונה ופילאטיס. אבל עזוב לי את הנשמה בשקט. כי כשאתה משתגע, אתה בונה לעצמך עולם משלך, ומבחינתך, אתה שפוי כמו הבנאדם הבא שעובר ברחוב.

גבריאל בלחסן הוציא את אחד האלבומים היותר כנים שיצאו כאן בשנים האחרונות. כל תואר שתתנו לו, לא ימצה את מה שהוא באמת. הכי מבריק, הכי חד, הכי בועט בבטן, הכי כל דבר. זה פשוט לא יספיק. לגבריאל, כנראה, זה גם לא מספיק.

המינוס הגדול של האלבום ושל בלחסן עצמו, זה שהוא לוקח מהקהל שלו את היכולת ליהנות מהסאבטקסט של הדברים, לשמוע את השירים שלו ולתת לדמיון לרוץ על אוטומט. לשירים באלבום הזה יש רק פירוש אחד.

"עריסת היהלום", "עץ אגוז" (שיר השנה, אגב) ו"מחיאות כפיים", מגישים את בלחסן ערום, הכי חשוף שיש, בלי חתיכת טישו לנגב בה את הדמעות. אבל הוא לא משאיר מקום בשיר כדי למצוא בו את עצמי, להזדהות עם משהו, לפחד. בתום השמיעה אתה נשאר בהלם, מלא בחמלה, בהבנה, אבל ספק אם למדת משהו חדש על עצמך.
 
עטיפת האלבום (איור: גבריאל בלחסן)
 עטיפת האלבום (איור: גבריאל בלחסן)   
"כוס אוחתו כל המילים והמנגינות והדיבורים, רק לקפה יש טעם וסיגריות בוערות, וגם זה בקושי בתוך הגיהנום הזה, אני מפוצץ בכדורים ולא רואה את הסוף של הדבר הארור הזה" (מתוך "עץ אגוז"). אתה מנסה להדחיק את העובדה שזה יכול לקרות גם לך, שגם אתה יכול יום אחד להשתגע, אולי אפילו להוציא מזה אחלה של אלבום.

גבריאל בלחסן חי, נושם וכותב את הדברים שמתחת לפני השטח. דברים, למשל, שבאים לידי ביטוי בשירים של יוצרים אחרים. אצל חלק מהם, אתה יכול לשער שהם לא שפויים. אתה עושה חשבון פשוט שזה לא הגיוני שאדם שנראה שפוי לגמרי יכתוב שירים כל כך חזקים. "אולי הוא לא נורמלי, אולי הוא גאון" אתה מהרהר בלב. אצל בלחסן יש רצון להתקרב, אבל בסוף יוצא שמתרחקים.

חשוב לציין, מדובר ביוצר מבריק. האלבום הזה הוא לחלוטין לא עוד אלבום. הלוואי שקמצוץ מהטקסטים הנפלאים שבו היו מצויים בשתי אותיות מהשירים שנטחנים בגלגל"צ. צריך להאזין לבלחסן בצורה טוטאלית. לא כדרך אגב, לא בנסיעה ולא בספונג'ה של שישי בצהריים. צריך לשבת עם המילים ולשמוע כל שיר פעמיים. אפילו שלוש. לשנן את המשפטים בעל פה, לנסות להבין.

ההימור שלי הוא שהיצר היחיד שיגיע לסיפוק מלא אצלכם הוא הסקרנות. או יותר נכון, יצר המציצנות. כמו לצפות באמא שמאבדת את זה ומחטיפה לילד שלה במכולת. בלב רצות קללות עסיסיות, לצד תקווה שאתם תהיו שונים עם הילדים שלכם. שאתם לא תשתגעו. זאת ההרגשה שמעוררים שיריו של בלחסן. אתה לא רוצה להיות כמוהו, אלא בדיוק ההיפך.

גבריאל בלחסן "בשדות" (התו השמיני) 43:52 דקות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by