בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פיק אפ  

פיק אפ

 
 
אמיר עמרמי

הצמד פופ-אפ בקטע רומנטי בינוני, הגיטריסט המחונן ברק חנוך מאכזב קשות ואדרן עושים אחלה רוק בועט. סינגלים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

פופ אפ – קטע רומנטי (2:51)

הבה נגילה. פופ אפ (צילום: יח"צ)
 הבה נגילה. פופ אפ (צילום: יח"צ)   
מילים: מירית שם אור
לחן: רפאל סופר ובועז תמיר

חודשיים אחרי שיצאו לאור עם "לואי", חוזרות מנור שבת (הבת של) ולירז דבוש (חברה של הבת של) בסינגל שני. "לואי" היה שיר די מעצבן אבל רצוף בכוונות טובות. בלי התיימרות לאמנות גבוהה, אפילו לא למשהו בינוני. אלא משהו מצחיק, משעשע, גוד טיים ותו לא. זה עבד, אבל מסוג הבדיחות שאפשר לשמוע פעם-פעמיים, ובפעם השלישית כבר לא מעניין להגיע לפואנטה.

"קטע רומנטי" ממשיך את הקו של הסינגל הראשון, על בסיס הפאן והפנאן. מאחורי המילים עומדת מערכת יחסים סבוכה בין גבר לאישה, כאשר הראשון, מסתבר, לא מחובר לצ'אקרות של זוגתו. האגו שולט בו, הוא לא מתחשב, הוא לא מבין, הוא כלום. הקשר נגמר, וזאת סיבה מצוינת לצאת במחולות, לציין שהנשים, בעצם, לא רק יפות יותר, אלא גם חזקות יותר. ומה יותר מתאים מאשר גם לקרוא לסינגולדה שיביא איזה סולו לפנים.

ועכשיו ברצינות – אל תצפו ליותר מדי. פופ אפ יהיה הדבר הבא של רחבות הריקודים, לרצועות השמעה חמות אצל דידי הררי, פסקולים לפרסומות, קליפים מדליקים. בינינו, פאן זאת לא מילה גסה.

פופ אפ מתארחים במדור "על קו הזינוק" >>
לאתר הרשמי >>
 

ברק חנוך – הדברים שאת אוהבת (4:00)

שלום ברק חנוך (צילום: קוקו)
 שלום ברק חנוך (צילום: קוקו)   
מילים ולחן: ברק חנוך

אם הייתם בשנים האחרונות בהופעה של אלון אולארצ'יק (ואם לא הייתם, אז קדימה), קשה להמר שלא נשבתם בקסמו של הגיטריסט המבריק, ברק חנוך. כשהוא מסית את הראש לפרופיל, הגיטרה והוא הופכים לתאומים זהים, כשלא תמיד ברור מי מנגן על מי.

מעבר לטכניקה מהירה ולסולואים גרנדיוזים, הוא תמיד התגלה כמלודיסט מעניין. פה ושם הוא נתן מספר הופעות סולו, ועכשיו הוא חוזר ומשחרר סינגל ראשון מאלבום בכורה שבדרך.

במילה אחת: אכזבה. ואכזבה מרה. השורות האלו נכתבות בהתייסרות כי אני זוכר את עצמי חוזר מהופעות וחולם לנגן כמוהו. יש לו רוק'נ'רול בדם כמו תשוקה לחוסר אחריות אצל אהוד אולמרט. אשר פדי הצטרף כאן לתופים, אולארצ'יק בא לתת בבס, והשורה התחתונה פשוט לא מספקת. בתור אפריטיף היא מקלקלת את התיאבון.

הטקסט אישי, אולם הפזמון מרוחק מדי: "אהובתי יפה שלי, אני אתן את כל כולי, רק תנסי, תעזרי לי לתת לך את מי שאני". הדברים שהיא אוהבת, כמו ללכת לים, להתחבק, להתנשק, אלא דברים שהיה צריך להתמקד או לחדד בפזמון, שלוקה בתחושות כלליות שזורקות מהעניין.

הלחן וההפקה המוסיקלית של חנוך לא מבטאים קמצוץ מהילד הבועט שבו. היה צריך לחתוך את הקלידים, ולחשוב איך לתת מכה חזקה יותר בבטן. השיר הזה מנומס מדי, לא מגרה ומלא בתחושה של החמצה למשהו שהיה יכול גדול הרבה יותר. נקווה שהאלבום עצמו יכפר על זה.
 

אדרן – מדינה בממתינה (3:14)

אדרן ב'. מדינה בממתינה (צילום: יח"צ)
 אדרן ב'. מדינה בממתינה (צילום: יח"צ)   
מילים ולחן: אדר שפרן

ארבעה חודשים מאז השיקו את "מאי" מוציאים אדרן סינגל שני מאלבום הבכורה שבדרך. ומה היה לנו במאי? שיר חמוד ואוורירי. כיף נטו שמדבר נטו על כיף. משהו שהיה יכול למצוא את עצמו בכיף בפלייליסטים של רצועות הבוקר בגלגל"צ (וחבל שלא נכנס).

שחר אבן צור בא להפיק מוסיקלית את "מדינה בממתינה", והצליח להפיק שיר רוק מעולה הרבה יותר ממה שהוא מצליח לעשות לחומרים שלו. השיר נפתח בצלצול המעצבן של הדור הקודם של הפלאפונים. "כולנו כאן חיים על זמן אוויר", מספר השיר ומדבר על התחושות של רוב הציבור הדומם. ת'כלס, כולם שרים על זה. אין כמו להוציא מרמורים קיומיים בשירי רוק בועטים.

אדרן מצליחים לנסר אבל מגישים את הניסורים מזווית אישית, בועטת, הומוריסטית, סאטירית ומוצלחת. ערך מוסף הוא גם שינוי הכיוון הטוטאלי מסינגל הבכורה, שהיה מושתת ברובו על רגאיי-לייט. יופי, ההמתנה לצאת האלבום רק מתחזקת.

אדר שפרן מתארח במדור "על קו הזינוק" >>
לאתר הרשמי >>
 
 

רפאל – איפה את אהובה (3:43)

בנימה אישית? רפאל דהאן (צילום: יח"צ)
 בנימה אישית? רפאל דהאן (צילום: יח"צ)   
נוסח עברי: תלמה אליגון
לחן: לאונרדו פביו

רפאל, מה שלומך?

אנא סלח לי כי דעתי על השיר נחתמה מראש, עוד טרם פתחתי את אריזת הסינגל. קול הפופ הגברי, הסול, ה- R&B לא מצליח להתרומם כבר שנים ואני אישית כבר מאסתי ממניירות, מסלסולים ומהקלאסית של סינגולדה שבאה להציג רענון עיבודי.

התחלת את דרכך עם להקת "עדן", והנה יצא שאתה, יחד עם האחים בטלר, מגישים את אותה המוסיקה, מביאים את אותו הדבר ללא שום ייחוד. ללא שום זהות. את השיר הנפלא הזה, שיהורם גאון מבצע בחסד, אתה מגיש ללא כל התחייבות ובחוסר אמינות. וקשה לי עם זה, רפאל, כי אני יודע שכולנו זקוקים ללהיטים ולשירים נעימים שילוו אותנו בדרך. לא כולם נצמדים עם האוזן בשקיקה לרמקולים כדי לקבל תובנות חדשות בכל דקה. אבל גם לסף הפופ יש גבול, והגירוי האמנותי של הז'אנר הזה פשוט שואף לאפס.

בוא נעשה עסק. אני אמתין לאלבום הבכורה, ואם יהיה לי רק דברים רעים לכתוב, אני מבטיח לוותר על זה ופשוט לא להתייחס. כמו הז'אנר הזה בוחר לעשות איתי ושכמותי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by