בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עלינו לספר ידע 

עלינו לספר ידע

 
 
לילך וולך

"המרחב של סוקולוב" הוא ספר מתח כתוב היטב, שעיקר העניין שימצא בו הקורא הישראלי היא נקודת המבט הזרה של הסופר ההולנדי על הישראליות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר    
"סוקולוב ניצב במקום הקדוש ביותר ליהודים, אבל הוא לא חש בשום דבר מיסטי או מטאפיזי. אולי תוגה כלשהי על שום שאימו לא תדע לעולם שהוא עמד במקום הזה, כיהודי בין יהודים, אבל על כל אלה גברה תחושת הזרות למראה הגברים המזוקנים שסביבו. לבושים היו במעילים שחורים ארוכים שתחתיהם אחדים לבשו מכנסי משי הדוקים עם גרביים לבנים. זקניהם השחורים האפורים או האדמוניים (חסידים רבים הם אדומי שיער, בזאת הבחין כבר בתל אביב) לבשו פניהם ארשת אחידה, כאילו כולם אחים בני איש אחד." ("המרחב של סוקולוב", עמ' 232)

הפיסקה שבחרתי לצטט לעיל, אינה דווקא לב לבו של הספר "המרחב של סוקולוב", אך היא מדגימה את הטון השליט של הספר – המבט הזר שמגובה בתחקיר עצום, אך עדיין נשאר קצת רדום ושטוח לעומת החיים האמיתיים.

"המרחב של סוקולוב" מתרחש ברחובות תל אביב. רצח מתבצע ברחובות שכונת התקווה, וסשה סוקולוב, עולה חדש רוסי שמטאטא את הרחובות הוא העד לרצח. במהרה, מסתבר לנו שסוקולוב הוא מדען חלל לשעבר שרצף טרגי של אירועים ואסון טיל שיגור הביאו אותו למצבו כיום: שיכור, מטאטא רחובות ובודד בעולם לאחר שאשתו ובתו עזבו.

מכאן העלילה מתפתחת באופנים מפתיעים למדי, תוך גיחות ספרותיות אל העבר של סוקולוב ואל קשר החברות-יריבות עם לב לז'אווה. לב הוא ידידו משכבר הימים, ומי שנדמה היה לסוקולוב מתוך אדי האלכוהול שהוא הרוצח משכונת התקווה.

"המרחב של סוקולוב" כתוב היטב כרומן ולא כספר מתח שגרתי. דווקא משום כך, ההתפתחויות המפתיעות צוברות משקל סגולי מעניין, בעל רגישויות עמוקות. עיקר העניין שימצא בו הקורא הישראלי הוא מבט המהגר, שספק אם אליו התכוון ליאון דה-וינטר כאשר כתב אותו.

דה-וינטר, סופר הולנדי ממוצא יהודי, ביסס את רובה של הקריירה הספרותית שלו על העיסוק בזהות היהודית, ובספר הזה (שיצא לאור בהולנד ב-1992), הוא חוקר (בין היתר) את הזהות הישראלית. המעניין הוא, שהתחקיר לפרטים והסממנים ה"ישראליים", הם כל כך מודגשים עד כי נדמה שדה-וינטר מנסה לוותר על הפרספקטיבה של צופה חיצוני ולתת אשלייה של מבט ישראלי פנימי.

בפועל, כל קורא ישראלי יעמוד מהר מאוד על החריקות הזעירות וההבהרות המשעשעות (למי שמכיר מקרוב את המציאות הזו). התיאורים של הכותל המערבי, של האוכל בשיפודיות בשכונת התקווה, ואפילו ההתייחסות אל השכונה כאל "שכונה של תימנים", כולם יוצרים אפקט של הזרה.

הסיבה שההזרה המתבקשת מנקודת הראות של דה-וינטר אינה מפריעה להתרחשות של הספר, היא שגיבורו הוא מהגר בעצמו - צופה במתרחש בפעם הראשונה, ומפרש את המציאות בכלים שמכווננים באופן שונה. למרות חטאים קטנים של התבוננויות קולוניאליסטיות משהו, ורידוד המציאות לכדי חומרים נוחים ללישה, עדיין, ספרו של דה-וינטר מספק רגעים רבים של הנאה ספרותית גרידא. אלה מלווים בהנאה משנית של "תיקוני מציאות" קטנים שיעשה כל קורא ישראלי מבלי משים.

המרחב של סוקולוב / ליאון דה וינטר מודן , 2006, 312 עמ', 78 ש"ח
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by