בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בוב ג'וב 

בוב ג'וב

 
 
עידו אורן

עידו אורן מרוצה מאלבומו המלטף של דילן, ולא, הוא לא מתגעגע לדילן של אז

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בוב דילן (צילום: רויטרס)
 בוב דילן (צילום: רויטרס)   
כדי לכתוב ביקורת על בוב דילן, אין ברירה אלא להתחיל מהנתונים היבשים: 65 אביבים, 44 אלבומים, פרס על מפעל חיים, והכתרה כאחד האנשים החשובים במאה ה-20. כל ניסיון לשכוח לרגע את ההיסטוריה המרשימה של דילן כיוצר, במטרה להתבונן בצורה אובייקטיבית באלבומו האחרון "זמנים מודרניים", הוא טעות מן היסוד.

כאשר התקשורת מוצפת בגל רטרו-דילני בעקבות יצירתו האחרונה, כשהתוכנית הכי פופולרית בטלוויזיה זוכה לביצוע נשי של "גשם כבד עומד ליפול", כשאמי פוצחת בריקודי טוויסט אל מול עיניי (לא פשוט!) בשומעה קול חגבי מוכר מן העבר בוקע מהמערכת המשפחתית - מחלחלת ההבנה ש"זמנים מודרניים" לא יכול ולא צריך להיבחן בגפו, אלא כחלק מהתיאטרון הנצחי שנקרא בוב דילן.

כבר משמיעה ראשונה ניתן לקבוע ש-Modern Times רחוק מלהשתייך לז'אנר מוזיקלי מסויים. דילן נע בנינוחות בין ג'אז, בלוז, פולק ורוק, ונשמע כמשייט להנאתו בסביבתו הטבעית. היעדר קו סגנוני נכון גם לגבי הפן המילולי: לשונו העשירה והמצליפה קיימת כתמיד, כמו גם דימוייו הכובשים. אך אין כתובת ברורה על הקיר.

'קולו של העם' ו-'משחרר המחשבות' דאז, עושה בעיקר כיף ב-Modern Times. הרבה גיטרות, פסנתר וצלילים חמים עולים בשירי האלבום. השימוש בהם מדויק ומקצועי, מותאם היטב לסגנונות המתחלפים.

Nettie Moore ו- Aint’ talkin מעט שונים בצלילם משארית האלבום, וגם מעט מעניינים יותר. נראה כי דילן השקיע בהם יתר מחשבה במטרה ליצור שירים שחורגים מהמתכונת הקלאסית המאפיינת את שאר האלבום – וטוב שכך.

Modern Times עושה נעים בבטן, כמעט מלטף את מאזיניו בצלילו החם. לחלק נכבד מהמעריצים והמבקרים זהו דווקא מקור האכזבה. הציפיות המובנות לאלבום חד, חותך וחתרני, נתקלות בעשרה שירים מסבירי פנים, ברובם ליריים, אשר שואפים בעיקר לעשות כיף בריח נוסטלגי. תגובתו המוצדקת של דילן לאותו לחץ שהופעל עליו ליצירת שירים כמו "אדוני המלחמה" הייתה: "השירים האלה נכתבו בנסיבות מסויימות, ונסיבות לא חוזרות על עצמן…" .

השתוקקותם של שוחרי המחאות למרדנות זועקת, האמורה לבוא מילדון שבע מלחמות בן 65, היא ראייה מוטעית של פני הדברים. לא ניתן לצפות שאמן אחרי 45 (!) שנות יצירה יבורך באותן אמביציות ואנרגיות אשר אפיינו את עבודותיו המוקדמות. התכונה ההכרחית ביותר אולי ליוצר מהפכן בעל אמירה, היא תמימותו, תקוותו, ואמונתו ביכולותיו להשפיע ו-"להפוך את העולם", אך דילן היה צריך להיות אינפנטיל רציני כדי להיות כיום בנקודה שבה עמד כבר לפני 40 שנה.

בוב דילן של היום, נוכח יותר מאי פעם. ליציאת אלבומו האחרון מצטרפים הגשת תוכנית בוקר ברדיו, סרט תיעודי של מרטין סקורסזי (No Direction Home), הוצאת אוטוביוגרפיה (Chronicles) וגם מאה הופעות בשנה. על אף קיומו הפיסי בשנות האלפיים, בזכרון מעריציו דילן שרוי עדיין אי שם במילניום הקודם. ובכל זאת, בגיחותיו ל"זמנים מודרניים", דילן מתכתב עם עברו ומפזר בטיפות מחאות עם ניחוח היסטורי, וכאילו מתכוון לומר: אילו רק תקופה זו הייתה שלי, הייתי הופך עכשיו את כל העולם.

הימצאותו המתמדת של דילן בתרבות העכשווית תוך שהוא קורץ אל העבר, מבליטה דווקא את הצורך העז של המוסיקה והחברה העכשווית ביורש: תקופה לא פשוטה, מלחמות ועוולות בכל מקום - הגיעה השעה לגלגול המודרני של רוברט צימרמן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by