בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הקצב בלגאן 

הקצב בלגאן

 
 
אמיר עמרמי

האלבום החדש של הדורבנים נוגע באינספור ז'אנרים ומקצבים. אמיר עמרמי נהנה מהמוסיקה הנפלאה, פחות מהטקסטים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי והדורבנים (צילום: גלעד לנגר)
 לוי והדורבנים (צילום: גלעד לנגר)   
על עטיפת האלבום החדש של "הדורבנים" מתנוססת הכותרת הענקית "לוי". בין האותיות מתחבאת לה כותרת משנה שמתגלה אחרי שתי האזנות: אנחנו עושים הכל. באנאלוגיה של שיפוצניקים, זה אומר שהם גם עושים שפכטל, מרצפים, מסדרים נקודות חשמל, פורסים שטיחים מקיר לקיר, מסיידים, מעצבים מחדש ומובילים. הבנתם את הנקודה.

אלבום הבכורה שלהם, "קובי", ביסס את מעמדם ברשימות ההשמעה שגובו בהופעות במה מרתקות. הקהל של הדורבנים דרש וקיבל את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב - פיור פאן. לא שירים עם תובנות שילוו צעירים ללשכת הגיוס, אלא מוסיקה טובה שתחמם אותם בבית בשישי-שבת, לפני שיצאו לרקוד.

להקת "הדורבנים" מורכבת מחמישה מוסיקאים, שכמה מהם מנגנים בהרכבים נוספים ומשתפים פעולה עם אמנים שונים. נגנים פרופר להשכרה שעושים כל מה שכתוב בפרטיטורות. כשהם חוזרים הביתה, הם מורידים נעליים ושמים טרנינג וטי-שירט ומנקים את המוח שלהם ממחשבות. אלה גם פני האלבום הזה.

האלבום מפוזר ברובו, עם שירים שנוגעים באינספור ז'אנרים ומקצבים, כשהחוט המקשר ביניהם אמור להיות הומור של חבר'ה שלא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. חוש ההומור כאן, אפוא, אינו חריף מדי ולא משאיר חותם עמוק במיוחד. זה לא אומר שהם צריכים להיות ציניים יותר, אלא פשוט חכמים יותר. או אפילו פשוטים יותר.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
"בפורים הזה" הוא שיר חמוד, אך ילדותי מאוד. הקריצה מובנת אבל לא מצליחה להחזיק שיר שלם. "סמבה סתיו" היה עובר טוב הרבה יותר בתור קטע אינסטרומנטאלי. אותו דבר נכון גם ל"צידו האחר" עם הניחוחות הספרדיים והגיטרות המפנקות. אבל הטקסטים? הרבה פחות.

בכמה מקומות (כולל כאן) מיהרו להכתיר אותם כלהקת "כוורת" הבאה. מעין סופר-גרופ שמביאה אותה בהפוכה דרך ההומור בכל פעם מחדש. אבל אין כאן יותר מדי חכמת חיים. בנוסף לכך, כאן חמישה לוקחים חלק ביצירה, ואילו בלהקה המיתולוגית היה זה סנדרסון שהכתיב את הקצב. במילים אחרות: דרוש מנהיג.

אבל המוסיקה באלבום נפלאה - הנגינה מקצועית, העיבודים טובים, השירה והקולות מצוינים. המעבר בין הז'אנרים מצביע על השכלה מוסיקלית, יצירתיות, מקוריות ורגש. אקלקטיות מסוג זה לא תמותג כמוסיקה למוסיקאים. הקהל של האלבום "קובי" ימצא את עצמו ב"לוי" בגלל שהוא התאהב בגרוב, בקלילות וברטרו של קודמו. אבל צריך לקחת בחשבון שאותו אחד שאהב לרקוד לצלילי "לבדוק לך ת'מנוע" מהאלבום הקודם, עלול לאבד את הסבלנות שלו מהר מאוד, אחרי שלא יתנחם ב"את" שכתב ומבצע גיא מזיג.

בנקודה מסוימת, האלבום הזה נופל על הכלל "תפסת מרובה, לא תפסת". הטקסטים לא תמיד עושים את זה (מלבד "הידעת" המוצלח מאוד, אפרופו קו הומוריסטי שהיה צריך לאמץ). המוסיקה עושה כאן את רוב העבודה, אבל עוד שמיעה מסתיימת ואני בספק אם למדתי משהו חדש על עצמי. נהניתי? כן. אבל אני גם לא זוכר ממה.

הדורבנים "לוי" (הליקון) 49:57 דקות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by