בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דה רוטס איז און פייר  

דה רוטס איז און פייר

 
 
עידו אורן

החדש של דה רוטס מציג רוח לוחמנית במיוחד ותחושת חיות מהפנטת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
"שנת 2006 קוראת לעשיית אלבום מאד רציני", מצהיר 'קווסטלאב' (אמיר חאליב תומפסון), מתופף ומנהיגם של להקת ההיפ-הופ The Roots. המלחמה בטרור, הטיפול הכושל בנזקי ההוריקן קתרינה והתקשורת המושחתת, הם רק חלק מהנושאים הבוערים שעולים על סדר היום באלבומם החדש Game Theory. בצירוף צלילם החי והלוחמני, וגיוס שורת אמנים אורחים איכותית שבאו להישמע ולתמוך, נראה כי קווסטלאב ושות' עונים ל- 2006 על קריאותיה בגדול, ובשיא הרצינות.

The Roots, הרכב מוכר ומוערך במיוחד בזירת ההיפ הופ הבינלאומית, הוציאו את אלבומם הראשון Organix כבר ב-1993, אך עיקר ההכרה והפרסום הגיעו ב-1999, עם יציאת Things Fall Apart והלהיט הגדול מתוכו You Got Me.

ההערכה האיטית וההדרגתית שלה זכו חברי הלהקה בעקבות שנים מרובות וקשות של עשייה ורצון להישמע, מצביעה בראש ובראשונה על רצונם להתרחק מהשטחיות והמסחור ששולטים בזירתם המוסיקלית. בשמירתם העיקשת על סגנון עצמאי ובאי-התמסחרותם, חוברים The Roots ללהקות משמעותיות אחרות (כמו 'טרייב קולד קווסט' ו-'דה לה סול') ומאבקן בראפ התבניתי והקיטשי השורר בראשי המצעדים ומכתיב את טון ההיפ-הופ העכשווי.

לטענת מעריצים ומבקרים רבים, Game Theory הוא דווקא נקודת מבחן חשובה במאבק זה. ההחלטה לעבור באלבום החדש להפקה של ‘Def Jam' צמאי המרשרשים, גררה אחריה הרמות גבה לא מעטות ותהיות לגבי הדבקות בערכיות ובעומק היצירה אשר ייחדו את 'הרוטס' יותר מכל. על מנת לסתור סימני שאלה אלה, ניתן להציג מספר תשובות המעידות על המשך הנאמנות לפירמה: הבחירה המודעת של חברי הלהקה להתיר את הורדת הסינגל ‘Don’t Feel Right' בחינם מהאתר הרשמי שלהם משקפת חוסר עניין כספי; עיסוקו של האלבום בנושאים חברתיים רגישים ו"כבדים" מצמצם את מעגל המאזינים שימצא לנכון להיחשף אליו; ובעיקר מנהיג הלהקה 'קווסטלאב' המרבה להתראיין ולגונן על טוהר עבודתם, כשהוא מכריז ש-Game Theory הוא "האלבום הרציני ביותר שעשינו עד כה."

עם כל כך הרבה רצינות, ישאל השואל, נשארת גם קצת מוסיקה? אז זהו, שכן. זה מתחיל להרגיש נכון עוד לפני שרכשנו את האלבום עצמו – עם שמיעת הסינגל המעולה Don’t Feel Right, בו הראפר בלאק ט'ות (טאריק טרוטר) חורז לאוזנינו על בעיות העולם. עם שמיעת האלבום כולו, מתברר שהסינגל המבטיח הוא רק מתאבן קליל וסולידי לפני המנות העיקריות שיעופו עלינו בהמשך.
False Media, שממוספר כמספר 2 אבל בעל האיכויות הנכונות להיות מספר 1, מכניס לטירוף מיידי ומכריח את המאזין להצטרף ולשיר לתקשורת הכוזבת עד כמה אנחנו לא צריכים אותה. התיפוף של קווסטלאב מוסיף תחושת חיות מהפנטת בשיר זה ובכל האלבום בכלל.

In The Music הלוחמני מדגים איך שיתוף פעולה בין שלושה ראפרים בשיר אחד צריך להישמע, ואם דוגמא זו לא מספיקה אז Here I Come המקפיץ, משלים אחריו את העבודה בהתאחדות מרשימה של שלושת הראפרים של 'הרוטס' לדורותיה: Black thought , Dice Raw ו-Malik B. ב-Atonement קצב השיר נבנה על בסיס סימפול You And Whose Army של Radiohead ומוליד תוצר כלאיים חריג ויפהפה.

השיר האחרון בדיסק, Can't Stop This, הוא מחווה למפיק/חבר של 'הרוטס' - ג'יי די, שנפטר מוקדם יותר השנה. במהלך השיר בן ה8- דקות (!) ג'יי די המנוח מקבל המון המון כבוד וגם מתואר במלל כ-"מוחמד עלי של הקצב".

'הרוטס' הם נכס מוסיקלי מזן נכחד. שרידותם והשתרשותם בזירת ההיפ-הופ לאורך כמעט 14 שנות יצירה, תוך שהם מצליחים לשמור על זהותם הייחודית מבלי להיגרר לקללות ותנועות הידיים הכל כך טיפוסיות לבית גידולם, מעידה על עקשנות, להט עשייה, והחשוב מכל – אי התפשרות על איכות היצירה. אולי להם משהו "לא מרגיש נכון", אבל מהזווית שלנו זה נשמע, נראה ומריח נכון. הכי נכון שרק אפשר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by