בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מה הסיפור  

מה הסיפור

 
 
תרבות נענע

על הישרדות ואומץ לב של שני כבאים תחת הריסות מגדלי התאומים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט
 מתוך הסרט    
ה-11 בספטמבר, 2001 היה יום חם בצורה בלתי רגילה בניו-יורק. וויל ג'ימנו, שוטר במשטרת הנמלים של העיר התפתה לקחת יום חופש כדי ליהנות מתחביבו, צייד בחץ וקשת, אך לבסוף החליט ללכת לעבודה. סמל ג'ון מקלפלין הותיק, היה ער במשך שעות ארוכות – זו הייתה דרישה יומיומית בעבודה שלו, הליכה של שעה וחצי אל העיר. הם ועמיתיהם עשו את דרכם אל מרכז העיר מנהטן, בדיוק כפי שעשו בכל יום רגיל. רק שהיום הזה לא היה יום רגיל.

הקבוצה הראשונה ממשטרת הנמלים שהגיבה לקריאת המצוקה נסעה ממרכז מנהטן למגדלי התאומים. חמישה אנשים, כולל מקלפלין וג'ימנו, נכנסו אל הבניינים בעצמם ונתקעו בהם כשהתמוטטו.

באורח נס, מקלפלין וג'ימנו שרדו, אך נקברו ונתקעו תחת ערמות בטון ומתכת, מספר מטרים מתחת לשטח החצץ. למרות שלא יכלו לראות אחד את השני, כל אחד מהם הצליח לשמוע שהשני שרד, ובמשך 12 השעות הקרובות, מקלפלין וג'ימנו שמרו זה על חייו של זה, כשדיברו על המשפחות שלהם, על החיים במשטרה, ועל התקוות והאכזבות שלהם. סרטו של אוליבר סטון, "מגדלי התאומים", מספר את הסיפור שלהם.

הסרט עוקב גם אחר נשותיהם (דונה מקלפלין ואליסון ג'ימנו), ואחרי ילדיהם וההורים, שנאלצו להתמודד עם מעגל האימה הפרטי שלהם, כשלא קיבלו אף מסר או מידע על יקיריהם. כמו כן מתעד הסרט את החיפוש הבלתי הגיוני שעשה דייב קארנס, רואה חשבון וחייל מארינס לשעבר מקונטיקט, שמצא את השניים באותו הלילה. רק לאחר מכן הגיעו עשרות הכבאים, השוטרים ואנשי הצוות הרפואי שחילצו אותם במשך 12 שעות מורטות עצבים.


סיפור על הישרדות ואומץ לב
"וויל ואני מרגישים מחויבות כלפי כל אותם האנשים שאיבדנו באותו היום," אומר ג'ון מקלפלין. "דרכנו, ניתן לספר את סיפורם של כל אותם האנשים שהקריבו עצמם באותו היום. אין לי ספק לרגע שיוצרי הסרט רצו גם לכבד ולהוקיר את אלו שנפלו חללים."
"ג'ון ואני, אנחנו אנשים רגילים, עם משפחות אמריקאיות רגילות," אומר ג'ימנו, "אבל הרבה אמריקאים 'רגילים' עשו כמיטב יכולתם באותו היום. לכבוד הוא לי לייצג אותם."

"מגדלי התאומים" מבוסס על חוויותיהם והבמאי אוליבר סטון, ידע שזהו סיפור שהוא רוצה לספר.
"התסריט של אנדראה ברלוף הוא אחד מהטובים ביותר שנפלו לידיי בהפתעה גמורה – כנראה כמו היום ההוא. הוא הכה בי וברבים אחרים עם הרגש והפשטות שלו. זה נוגע באותו אירוע נוראי בדרך שלא ראיתי קודם, דרך שהפכה את זה לסיפור מאוד אישי עבורי," מציין סטון.

מלכתחילה, הוסמכו היוצרים ליצור סרט שלא רק יכבד את האנשים והנשים שהיו מעורבים בסיפורם של מקלפלין וג'ימנו, אלא גם ידאג לספר את הסיפור במדויק. כך כולל הסרט גם את סיפורן של המשפחות של מקלפלין וג'ימנו ובעצם את סיפורו של כל מי שהיה קשור להצלתם. "תמיד הרגשתי שהסיפור הופקד בידנו על ידי האנשים האמיתיים וויל וג'ון, אליסון ודונה," אומר שמברג. "כך שזו האחריות שלנו להיות אמינים ומדויקים ככל האפשר וכל הזמן. היינו פשוט חייבים לבצע את זה בצורה הנכונה."

חלק חשוב מהמחויבות הזאת לאמינות היה לצלם את הסרט כמה שיותר במרכז העיר ניו-יורק. "הסיפור של מה שקרה באותו היום הוא הסיפור של ניו-יורק," אומר המפיק מוריץ בורמן. "כדי להישאר נאמנים לעובדה זו ולתושבי העיר, לא הייתה פה אפילו שאלה – הבאנו תיעוד של מה שקרה בצורה הכי אמיתית שיכולנו, וחלק מזה אומר שהיינו חייבים לצלם בניו-יורק."

סטון, ניו יורקי במוצאו, לא צילם באופן רציני בעיר מאז "וול סטריט" ב-1987 או "הדלתות" מ-1999. "זה היה מרענן לשוב לניו-יורק ולעבוד עם שוטרים, כבאים ואנשי מקצוע נוספים. כולם יצאו מגדרם – בעיקר משטרת הנמלים, שהפכה לבסיס הבית שלנו בניו-יורק".

"מגדלי התאומים" היווה גם הזדמנות עבור סטון לחקור את הנושאים שאפיינו את הקריירה שלו. "לטפל ב-9/11 בצורה מאוד אישית, מדויקת וקפדנית, אתגרה אותי", אומר סטון. "ניסינו לעשות סרט ריאליסטי ככל האפשר: שני גברים, קבורים במרכז המגדלים האלו, למשך 24 שעות. מה גורם לבן אדם לחיות? מה גורם לו לשרוד את התנאים הנוראים האלו? קרוב לוודאי שהם היו מתים אלמלא תקשרו אחד עם השני, או נזכרו בזיכרונות של המשפחות שלהם. אני מאמין שבסופו של דבר, הם שרדו בזכות הסיבות המאוד אישיות והרוחניות הללו".

"מגדלי התאומים" מתמקד גם בנשים שחיכו לבשורות בנוגע ליקיריהם הלכודים תחת ההריסות. מריה בלו משחקת את דונה מקלפלין ומגי ג'ילנהול היא אליסון ג'ימנו.
בלו אומרת שהשיחות עם דונה מקלפלין נתנו לה תובנות מצוינות לדמות שלה. "היא אמרה לי שכשאת אשת שוטר, את לומדת לא ללכת אף פעם לכיוונים השליליים, עד שהיא לא שמעה משהו אחר, הכל היה בסדר," אומרת בלו. "היא אשתו של שוטר ואמא לארבעה ילדים, כך שהיא נמצאת בשליטה. בנוסף לכוחות האלו, יש לה שמחת חיים אמיתית. הסרט נותן את התחושה של הרגעים שעברה לבד בפרק הזמן הקשה הזה כשחיכתה לחדשות על ג'ון, כשהיא שומרת על קור הרוח שלה אך עדיין מעלה במוחה זיכרונות מהאיש אותו היא אוהבת. אנחנו רואים את שני הצדדים של דונה, את העקשנות שלה ואת הרכות שבה".

"שני גברים בבור שכזה, בשעות הקודרות ביותר של חייהם, שבקושי מכירים אחד את השני, התאחדו יחד דרך האש הדולקת בחוויה שלהם," אומר סטון. "ביום בו הגענו כל כך קרוב לאבד את האמונה באנושות, הם עזרו לנו להחזיר אותה."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by