בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מצעד האלבומים 

מצעד האלבומים

 
 
אמיר עמרמי

תחל שנה וברכותיה, תסתכם שנה ואלבומיה. מעמיר בניון ועד קרן פלס, קבלו את מצעד האלבומים הישראלים של נענע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנחנו זקוקים לטקסים, ואין מה לעשות עם זה. אנחנו חייבים תעודה חתומה שתעיד עלינו שאנחנו חכמים, משכנתא ל-20 שנה שתוכיח שיש לנו בית, וטקסים מרובים שיזכירו לנו שאין כמו להיות יותר טוב ממישהו אחר, במסווה סמוי של תחרות בריאה. גם אנחנו, מסתבר, כאלה. הנה מצעד סיכום האלבומים הישראלים של נענע לשנת תשס"ו:
 

הכי רוק של השנה

(צילומים: יח"צ)
 (צילומים: יח"צ)   
פורטיסחרוף / על המשמרת (נענע דיסק)

לצמד השועלים הותיקים פורטיסחרוף מגיע לזכות בתואר הנכסף משתי סיבות עיקריות. קודם כל מדובר בבנזונה של אלבום - אנרגטי, בועט, הפקה מוסיקלית משובחת, לחנים וטקסטים נפלאים – ממש ממריץ אנדרנלין רשמי. בנוסף, מגיע להם בגלל שהם הוכחה לכך שהרוק הישראלי עדיין חי ונושם, ובשעה שאמנים בשליש מגילם משיקים אלבומי שנסונים צרפתיים על מצע של כסא בר שחור, מקרופון אלחוטי וחיוך מבויש, זקני השבט האמיצים עושים בית ספר לרוק לכל מי ששכח מה זה גיטרות מנסרות. שנאמר: רוק ישראלי – אנשים חיים כאן.

לראיות נוספות >>
 

הכי לא אבי ביטר אבל עדיין כואב ועצוב בניחוח ים תיכוני / אתני של השנה

 
עמיר בניון / הכל עד לכאן (התו השמיני)

בואו נגיד רגע את האמת – אין דבר כזה מוסיקה ים תיכונית. זאת רק מכבסת מילים לעובדה שכולנו בעצם, ערבים. הסלסולים, המקצבים השונים, מחיאות הכפיים הרנדומאליות, תחושת הכבדות מהצליל הראשון, הדמעה שנמחית בצער כשהיא נוגעת בפרטים של החיים הקטנים. כאלה אנחנו. ועמיר בניון עשה את זה השנה בצורה הטובה ביותר.

עמיר בניון הוא זמר מזרחי בגלל מוצאו הביולוגי, והוא לא מנסה להתעטף בהצהרות של פופ מזרחי, או בשעטנז של אלקטרוניקה ואתניות. מדובר בסוללת רגש שטמונה באדם אחד בודד, שכל פיוט שלו יכול לחדור גם לעור העבה ביותר. "הכל עד לכאן" הצליח לרשום שיא השנה, ועל הדרך הזכיר לנו כמה לא נמאס לנו מעמיר בניון, וכמה שכן נמאס לו מהתקשורת. חבל, כל כך רצינו לראיין אותו.

לראיות נוספות >>
 
 

הכי פופ של השנה

 
הראל סקעת / הראל סקעת (הד ארצי)

סקעת היה אמור להיכנס לקטגוריה "אינשאללה וזה היה הדבר היחיד שהיה יוצא לנו מכוכב נולד, מבלי שהיו מוכרים לנו יוצרים עצמאיים בשקל, שפשוט עברו בתוכנית כדי להצליח של השנה". מפאת הכותרת הארוכה החלטנו לאגד לו יחד שני תארים תחת קורת גג אחת.

היכולת להתמודד עם יוצר פופ היא כמעט בלתי אפשרית. זה כמו לשבת אצל שף בפיצריה ולשבת לשמוע אותו מתרברב על נפלאות הבישול שלו, כשאתה מת לשחרר לו "כפרה שלי, אתה יודע שאתה בעצם מוכר בצק, נכון?". אלבום הבכורה של הראל סקעת הוא כל מה שיכולתם לבקש מאלבום פופ: מבצע מצוין, כותבים טובים והפקה מוסיקלית נפלאה. מדובר בביצועיסט פר אקסלנס, שאינשאללה וזה היה הדבר היחיד שהיה יוצא לנו מכוכב נולד, מבלי שהיו מוכרים לנו יוצרים עצמאיים בשקל, שפשוט עברו בתוכנית כדי להצליח.

לראיות נוספות >>
 

הכי שחור של השנה

 
גבריאל בלחסן / בשדות (התו השמיני)

המשבצת הזאת הייתה אמורה להיות שמורה להיפ הופ הישראלי, שבגדול לא הצליח באמת לרגש השנה. כולם בסך הכל מכרו לנו את אותו הדבר, בתערובת של שירי אגו, וסיסמאות מחאה שלא הצליחו להתרומם. למען האמת, אף אחד לא חשב שהכל נגמר, כי שום דבר עוד לא התחיל. ההיפ הופ הישראלי עדיין נמצא בחיתוליו ושום דבר עוד לא נאמר.

מוסיקה שחורה זה לא רק קצב, ביטים וראפ. מוסיקה שחורה זאת נשמה וגבריאל בלחסן הוא פשוט אמן המוסיקה השחורה של השנה. ראפרים צריכים לקרוא טקסטים שלו ולעשות לו כבוד. האלבום השלישי והמצוין כולל שירי אגו אמיתיים בסגנון What's My Name, שצריכים לגרום לכל ראפר להזיע. שיגעון אמיתי, מחאה קיומית מרעידה לבבות. "עץ אגוז" מתוכו הוא שיר השנה מבחינתי. יישר כוח גבריאל. יו יו.

לראיות נוספות >>
 

הכי לספונג'ה של שישי בצהריים

 
טיפקס / תן לי חתימה (עננה)

למען האמת האלבום החדש של טיפקס היה קצת מאכזב. הוא ניסה להיות מצחיק, להיות שנון ולתת לנו שוב בהפוכה, אבל זה לא החזיק לכל אורך האלבום. שיר הנושא, שגם יצא כסינגל ראשון, היה הדבר הכי שנון בו. היו בו יותר מדי אורחים ופחות מדי טיפקס לפנים.

אבל גם היה בו הרבה קובי אוז, ואת קובי אוז אנחנו פשוט אוהבים. הוא חי החיים שלו בדיוק כמו את השירים שהוא כותב. משפטים כמו "שדוד עלייך מחץ" הם כמו "הלו בובה" אצל כל אדם אחר. ההפקה, המנגינות והפזמונים, הופכים את האלבום למעט לוקה בחסר מהבחינה שרצינו לקבל יותר, אבל מושלם לסופנג'ה של שישי בצהריים.

והנה ראיון איתו על מוסיקה ואבטיחים בחורף >>
 

הכי פיספוס של השנה

 
אמנואל שטיינבאום מציג: פוצ' (הליקון)

פוצ' הוא אחד האמנים היותר מפוספסים של השנה. זאת בהחלט הייתה יכולה להיות השנה שלו, עם רשימות השמעה מפרגנות, מסע הופעות ארצי וביסוס מעמדו כאחד המוסיקאים המבטיחים של השנה האחרונה. הוא הוציא אלבום בכורה מופתי שלא נתן לו את הכבוד הראוי.

השיר הראשון שיצא ממנו היה "נמלים" ובהחלט היה השיר הכי חלש בו. פוצ' הוא משהו בסגנון אביתר בנאי פוגש את הבילויים על דרינק של שמן גריז ומשחת נעליים. השירים שלו עמוקים, מופקים למשעי, לחנים מצוינים ויופי של הגשה. היום הוא משלים הכנסה באקזיט, כשג'קו אייזנברג שכנראה לא יחתום בהליקון יכסה את המכירה השנתית של פוצ' בשבוע אחד. חבל. בשאיפה שתעקבו אחר אלבומו השני, אינשאללה שייצא מתישהו.

לראיות נוספות >>
 

הכי בר מצווה של השנה

 
גיים בויז / האלבום (אייל רוברט)

האמת שאין יותר מדי כוח להתעסק עם זה, אבל הגיים בויז הם בדיוק כל מה שתקבלו מלהקת בנים סינתטית, וכנראה מה שמגיע לנוער הישראלי של 2006. אסופה של חמישה צעירים עטופים המכוונים מלמעלה, שאומרים להם לזוז ככה או לזוז ככה. מתכון מושלם להערצה עיוורת, אבל ללא מעטפת רצינות או דרישה להכרה אמנותית גרידא (ע"ע נינט). בימים אלה מתגבשת הזהות הנשית של הלהקה תחת אותה קורת גג, ואנחנו סך הכל מבסוטים - הנה סגרו לנו את האייטם המקביל של סוף השנה הבאה.

לראיות נוספות >>
 

הכי High Society של השנה

 
מים שקטים / אלבום בכורה (התו השמיני)

שגית שיר, רוני רשף ואריאל שרבקובסקי הם השלישייה הכי מוצדקת של השנה. כולם יוצאי רימון שהיו יכולים בנקל לככב בפלייליסט החם של המדינה אם רק היו רוצים. עובדה: שיר חתומה על הלהיט של סקעת "כמה עוד אפשר", צעד אסטרטגי כמו ההחלטה בזמנו של סאבלימינל לפרסם שוקו. רוצה לומר: צריך להתפרנס ממשהו.

אלבום הבכורה של מים שקטים הוא אחת היצירות היפות של שיצא לי לשמוע השנה. מוגש על מצע אקוסטי, כל כך ראשוני, מהול בשירה יפהפיה (טקסטים והגשה), עיבודים מרשימים ואמנות חסרת פשרות. העשירון העליון של המוסיקאים הצעירים בישראל. לרוץ מהר ולקנות את האלבום.

לראיות נוספות >>
 

הכי מוצדק גלגל"צ של השנה

 
קרן פלס / אם אלה החיים (הד ארצי)

אלבום הבכורה של קרן פלס הוא הדבר הכי טוב שקרה לגלגל"צ בשנה האחרונה והבאזז סביבה נהפך כבר לבלתי נמנע. אומרים שאמנים מיישרים קו עם התחנה כדי שתשמיע אותם. "אם אלה החיים" הוא אלבום מושקע ואינטימי, אמנם קצת "זקן" בגישתו, אבל כולל כמה וכמה הברקות יפות ופשוט שירים טובים. הלוואי ושאר אמני גלגל"צ יישרו מולה קו.

והנה היא מדברת על הכל >>
 

הכי ריספקט של השנה

 
ארקדי דוכין / חלומות למבוגרים (הליקון)

ארקדי דוכין חזר לא מזמן עם אלבום סולו חדש ומצוין. תריסר שירים ואחד נוסף העטופים בסיפור מסגרת שלוקחים את המאזין לחווית שמיעה של נשימה אחת. כמעט והוא לקח את תואר האלבום הכי טוב של השנה, אבל הוא יצטרך להסתפק בתואר דוקטור של כבוד. המקום הזה, אגב, שמור לערן צור בסיכום השנה הבאה, כפי שנרמז בעבר.

לראיות נוספות >>
 

הדובדבן שבקצפת – האלבום הכי טוב של השנה

 
תומר יוסף / צוחקים מתחת לאדמה (נענע דיסק)

כן כן, אותו פליט פלטפוס מוכשר, התאום הסיאמי של תומש, ומי שעושה חיל בארץ ובעולם עם הבלקן ביט בוקס. אלבום הסולו השני שלו הוא בפירוש הדבר הכי טוב שקרה למוסיקה הישראלית השנה. יש כאן שילוב של הומור שמהול ברגש, עוקצנות עצובה שמגרה את השכל ואת הנשמה, טקסטים משובחים, ונגינה והפקה מוסיקלית מהטובות של השנים האחרונות.

תומר יוסף הוא לא רק יוצר, הוא גם זמר מצוין. הוא טוטאלי לגבי האמנות שלו כמו על כל הברה שהוא מוציא מהפה, גם כשהוא מכניס עשרים מילים במשפט של שתי שניות. הוא היה מועמד כאן לתואר "האלבום הכי שחור" ו"האלבום הכי מפוספס", אבל שני התארים האלה לא היו עושים איתו חסד. הוא פשוט הדבר הכי טוב שיצא כאן כל השנה. פשוט תנסו להתמודד עם זה.

והנה הוא מדבר על החיים כמוסיקאי >>
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by