בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הושט היד וגבסו 

הושט היד וגבסו

 
 
אמיר עמרמי

גבסו הוא מבצע נפלא, אך למרות מאמציו על הבמה, זה עוד לא זה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתבגר. שי גבסו (צילום: האתר הרשמי)
 מתבגר. שי גבסו (צילום: האתר הרשמי)   
שי גבסו מתאמץ מאוד. הוא מזיע, משתדל ומלא כוונות טובות. הוא יוצר מהנשמה ומנסה להתנער מהסקעתיזם של כוכב נולד. גבסו מחזיק ביד אלבום אולפן שני אחרי קריירה של שנים ספורות ובטרילוגיית קליפים שרצה על המסך. ריספקט, ללא ספק. אבל מה עם המוסיקה? או, בדיוק על זה רציתי לדבר איתכם.

"במקומי" (אן.אם.סי) התקבל באהדה בקרב הקהל והמבקרים, באלבום שאגר בתוכו – וסליחה מראש על המילה הגסה – קונספט מסוים. לא סתם אסופת שירים שמסודרת מטעמי קצב, משקל ו/או סולם. שי גבסו הסתכל על סינדרום האלבום השני ללא יראה ונתן את הכי טוב שלו.

התוצאה? למען האמת, מוערכת קצת יותר מדי. כלומר, מעצם העובדה שמדובר באלבום עם ניחוחות אמיתיים של סינגר-סונגרייטר, הפקה מינימליסטית, גיטרות אקוסטיות וה-מון מילים, הוצמד לו תו תקן של איכות, בייחוד בגלל ההבדל הגדול בינו לבין שאר פליטי תוכנית הטלוויזיה הפופולארית.

השירים של גבסו מקבלים ציון עובר. "תגידי לי את" היה הדבר הכי מרגש שם. "יצאתי לטייל לפנות ערב" ביקש לעשות את זה שוב. בהכללה גסה, האלבום הזה עדיין רחוק מלהיכנס לפלייליסט של פסקול החיים. לפחות לא ברובו. אבל זה בדרך - זה עוד לא זה. השאלה היא איך הכל עובר על הבמה, נכון לגבסו מודל 2006.
 
 לשמע הטענה שזמרי ויוצרי "כוכב נולד" לא נושאים עימם בשורה מוסיקלית שתצעיד את המוסיקה הישראלית לעידן חדש, גבסו, הבן הבכור של טד"י הפקות, מתקומם.

"מה לפי דעתך יצא בשנים האחרונות שאפשר להגדיר אותו ככה? האשמה כאן היא בראש ובראשונה של התעשייה עצמה. גם לא של הרדיו. תעשיית המוסיקה לא אוהבת לפרגן לאנשים שבועטים. אם יש אנשים שלא עוברים פלייליסט, כמו שאומרים היום, אז הם לא חודרים לאותם אנשים בתעשייה".

לראיון המלא >> 
היוצר בן ה-22 העלה בחמישי האחרון (28.9) מופע בכורה לרגל צאת אלבומו במועדון הצוותא בת"א. לא בזאפה כמו כו-לם, או בבארבי, שנכון למצב העכשווי, מעלה אסוציאציות של בובה בלונדינית. מי שרוצה לשתות ולאכול אצלו במופע, שיסיים את הכרסומים מחוץ לאולם התרבותי. למוסיקה שלו צריך להאזין בישיבה.

אז ישבנו. השורות הראשונות היו מלאות בעלמות חן צעירות בגיל הטיפש-עשרה שזמזמו כל פזמון וכל מילה. כל צליל או אקורד ראשון הסגירו את השיר הבא, ומחיאות כפיים סוערות ליוו בכל התחלה וסיום של שיר. גבסו התבטא בראיונות שהוא מבקש לפנות גם לקהל אחר, בוגר יותר, ולא בכדי. הוא מנסה לטשטש את הקשר לפופוליזם התעשייתי שסובב את חבריו לבית טד"י הפקות. הוא רוצה להיות דודי לוי ועוד כמה שנים ישמח להיות אהוד בנאי. היי, הכיפה כבר מוכנה מראש.

אבל גבסו לא יכול לברוח מהקהל הצעיר שלו. הם אלה שבחרו אותו. הם תמיד יהיו המים בבאר שלו, הם הכוח הקונה, העולם שייך להם. בתור מאזין שנמצא כבר כמה שנים טובות אחרי הגיל הנפלא הזה, ישבתי להאזין לאמן הצעיר שרק השתחרר מהצבא, שהיה לו וואחד מזל בחיים. גבסו ממש רוצה שיאמינו לו. הוא מבצע נפלא. הוא מאוד קומוניקטיבי, נהנה מכל רגע, אבל המוסיקה לא תמיד עושה את זה.

ולמה? ההרמוניות שלו פשוטות מדי ובנויות מתבניות מוכרות שלא תמיד מקבלות פיצוי הולם בצד הטקסטואלי. השירים, כאמור, בסדר גמור, אבל לא הותירו עלי חותם עמוק במיוחד. אף פעם לא הרמתי את הראש בשאלה "היי, מה בדיוק קרה עכשיו?", כמו שהזמר על הבמה ביקש לעשות.

הלהקה על הבמה הייתה טובה, זולת המתופף העקשן שהכה בתופים כמו אחד שיצא מפרסומות להגברת המודעות למניעת אלימות במשפחה, ולא בתפקיד הילדים הקטנים חסרי הישע. ליאור טבת, המפיק המוסיקלי, היה צריך להכניס בו מעט עדנה. מעבר לזה, הלהקה ניגנה טוב ביחד. אפילו גבסו האמיץ התחמש בגיטרה מדי פעם וליווה את עצמו. כשיגדל הוא עוד ירצה להיות דודי לוי. אחרי זה גם אהוד בנאי. מילה שלי.

שי גבסו בהופעה: שי גבסו – שירה וגיטרה ; עומרי אגמון – גיטרה ; אלון אלבגלי- גיטרה ; יוחאי בלום – קלידים, אקורדיון ; עופר לוי – תופים ; אורי סעייד - בס
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by