בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סוס מנצח 

סוס מנצח

 
 
עידו אורן

נכון להיום, ספארקלהורס מחזיק בצליל הכי מהפנט בעשיית האינדי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
כמה עושר מוסיקלי יכול להשתחל לתוך נגינתו של אדם אחד? כמה שלמה ומגובשת יכולה להישמע יצירתה של נפש כה מצולקת ושברירית? במקוריות כובשת, כישרון אינסופי ותעוזה רבה, מצליח מארק לינקוס – הלא הוא Sparklehorse – להוכיח בעלות על הצליל הכי מגובש והכי מהפנט כיום בפס הייצור של הרוק האינדי.

‘Dreamt For Light Years In The Belly Of A Mountain', אלבומו הרביעי של Sparklehorse, מגיע חמש שנים אחרי ‘It’s a Wonderful Life' המעולה, ובנאמנות ממשיך את דרכו. הסאונד המלוכלך, הדיאלוג בין הבלדות השקטות לבין הרוק האגרסיבי, וכמובן השירה הכנה אך המאופקת של לינקוס, משחזרים את הקסם ומרימים את האלבום לגובה הנכון: מספיק גבוה כדי להתמסטל מהמלודיות שובות הלב, ומספיק נמוך כדי להתחבר לטקסטים הכאובים.

את האלבום פותח בהצטיינות Don’t Take my Sunshine Away, כשהוא משלב נגינת ארפז'ים מוכרת, כינורות, דיסטורשן מחוספס ושאר מאפיינים ספארקלהורסים טיפוסיים. Shade and Honey, See the Light, Mountains ו-Knives of summertime הם היופי הסולידי של היצירה, יחד עם Some Sweet Day האופטימי שצריך להשתכן בליבה של כל נשמה עצובה. הדחף לרוק אגרסיבי נפרק ב-Ghost In The Sky וב-Its Not So Bad המחשמלים. יתר הרצועות הן ליריקה שלווה של רגש נטו.

הבדידות הגובלת בסטריליות בעבודתו של לינקוס, מופרת על-ידי אירוח שורה מרשימה של אמנים. טום ווייטס (התארח גם ב-‘It’s a wonderful life’) תורם את פסנתרו ל- Morning hollow, סטיבן דרוטז (פליימינג ליפס) חובט בתופים ב- Its not so bad, וגם Danger Mouse, שמזמן גילה שהוא מהמעריצים הכבדים של ספארקלהורס, מספק את כישרונו למספר שירים. תרומתם של אלה לאלבום מורגשת אבל לא גורלית: לינקוס מוכיח בשירים ללא אורחים, שהוא מספיק לבדו לעשיית מוסיקה מושלמת בכל המובנים, מבחינת הסגנון והביצוע כאחד.

חליפת האמן המיוסר מתלבשת היטב על דמותו של לינקוס. מאחורי השירה המסתגרת, נעימות המלנכוליה והמלל המתחבט, נמצא עולם של תסכול והרס עצמי. ב-1995, במהלך סיבוב הופעות ועל סף פריצת דרך עם ספארקלהורס, התמוטט לינקוס במלונו כתוצאה ממינון שגוי של תרופות וגרם לרגליו נזק חמור. אחרי שנאבק בכיסא גלגלים ובסופו של דבר גם נפטר ממנו, הוא המשיך בקריירה המוסיקלית.

אולם הוא שקע בביצת הסמים ומעולם לא הצליח לצאת ממנה. בחמש השנים האחרונות הוא נמנע מלהופיע ועבר לצפון קרוליינה, שם הסתגר וחיפש שקט מוסיקלי ונפשי. כאמן יוצר, איכותו הגדולה טמונה ביכולתו להפוך את סבלו האישי לקומפוזיציה מנצחת של צלילים – ואין ספק שבזאת הוא מצליח בגדול ב- ‘Dreamt For Light Years…’.

כמו רב-נגן אמיתי, ידיו של לינקוס לא פוסחות על אף כלי נגינה. לרוב, חסרונם של כלבויניקים כדוגמתו, הוא אי העמקתם בכלי מסויים. ואמנם, לינקוס אינו מראה וירטואוזיות יתר על הגיטרה, אינו מפגין קטעי פסנתר מרשימים וגם לא נותן בראש סולו תופים לא מהעולם הזה. אבל הוא בהחלט מוכיח שהוא מוסיקאי ענק. בעזרת קומבינציות נכונות, הפקה מקורית והרבה הרבה נשמה בעבודה, קטעי הנגינה השונים מתלכדים לשלמות אחת אצילית ומרגשת. השלם מעולם לא עלה כל כך על סך חלקיו.

ספארקלהורס – ‘Dreamt For Light Years In The Belly Of A Mountain’. 53:16. Capitol Records
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by