בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא צ'יפס, הום-פרייז 

לא צ'יפס, הום-פרייז

 
 
אמיר עמרמי

"אני לא המקדונלד'ס של המוסיקה". אחינועם ניני לא מוטרדת מחסך ההשמעות ברדיו של אלבומה "נאפולי-ת"א". "אני סינגר-סונגרייטר, שאוהבת לחקור את עמקי נפשי". שיחה עם התימנייה על הפיצות באיטליה, כוכב נולד, עידן רייכל ואיך רואים בחו"ל את התרבות בארץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מתעסקת בפופ מסחרי. אחינועם ניני (צילום: האתר הרשמי)
 לא מתעסקת בפופ מסחרי. אחינועם ניני (צילום: האתר הרשמי)   
תגידו, למה לא משמיעים את האלבום החדש של אחינועם ניני ברדיו? למה היא לא בפלייליסט? מה קרה לזמרת שהייתה ספקית להיטים לפני כמה שנים, זו שהוציאה בראש השנה את "נאפולי-ת"א" (אן.אם.סי) המצוין, שהתקבל בחוסר פרגון מצד תחנות הממסר? אבל בינינו, ניני לא באמת צריכה את זה. היא מסתדרת לא רע בכוחות עצמה.

יש לה אשראי גדול אצל הקהל שלה, מהסוג שאפילו הבנקאי של יאיר לפיד לא יכול לתת ללקוח האהוב עליו. האלבום מכר כבר למעלה מ-10 אלף עותקים, וכרטיסים להופעות שליוו את צאתו נמכרו כמה ימים לפני תחילתן. האלבום גם יצא ללא תקופת משחק מקדים של מספר סינגלים. לא רע, נכון? "האמת היא שרצינו להוציא סינגלים לפני שיצא האלבום" מספרת ניני (37), "אבל המלחמה בקיץ הרסה לנו את כל תכנון הפרומו".

באלבום החדש חוזרת ניני לשיתוף פעולה עם רביעיית סוליס האיטלקית, שאמורה להגיע לישראל בתחילת החודש הבא לסיבוב הופעות של האלבום (לפתוח יומנים: 1.12 בית גבריאל).

מילא תקופת הפרומו שהתבטלה, אבל גם השמעות מעטות ברדיו?
"יש קצת, אבל בהחלט אי אפשר להשוות את זה עם הלהיטים הקודמים. אבל זה גם לא היה הרעיון של האלבום. לא חשבנו לכתוב שירים שייכנסו ישר לרדיו. המוסיקה הישראלית הולכת לכיוון הזה כמו חומרים שאחרים מוציאים. דברים שמראש מכוונים לרדיו. מישהו יושב וחושב 'איך אני אעשה דברים שיעשו יותר, שיתפסו יותר, הוק כזה או אחר'. זאת מוסיקת פופ מסחרית שבנויה על פי אמות מידה מסוימות. באלבום הזה בכלל לא התעסקנו בדברים האלה".

אפשר לומר שאת יכולה להרשות לעצמך את הגישה הזאת בזכות הקריירה שלך? אמן חדש שהיה הולך על התעוזה הזאת היה נבלע בין ההמון.
"באיזשהו מקום כן. לא הייתי עושה את זה בתור אלבום ראשון. בתור אלבום 13 זה בסדר. אם אתה רוצה לעשות אלבום ראשון של שירה נפוליטנית אז תעשה, אבל תדע על מה אתה הולך. האלבום הזה נולד תוך כדי הידלקות שקרתה לי לא בכוונה. אני סינגר-סונגרייטר, שאוהבת לחקור את עמקי נפשי ומביאה את זה הכי טוב שאני יכולה. ולאורך הדרך גיליתי את המוסיקה הזאת, לאורך מסעות שעברתי. באלבום הזה אני בעיקר שרה. לא הייתי חייבת שזה ימכור".

מה שנקרא, ירצו - יאכלו.
"בדיוק. ואני מאמינה שיש כאן הרבה אנשים שרוצים כל הזמן משהו מסקרן ודברים חדשים".
 
 מעבר לזה ש"נאפולי - ת"א" באמת מקסים, הוא גם אלבום חשוב. דיוויד ברוזה עשה את זה עם "האישה שאיתי" ב-1983, פוליקר עשה זאת שנתיים מאוחר יותר עם "עיניים שלי", וניני עושה את זה ב-2006. את מה? יבוא של ניחוחות מוסיקליים מעבר לים והגשתם בצורה כל כך אישית ומשכנעת, עד כי נדמה שהדברים נוצרו כאן.

לביקורת המלאה >> 
את מאושרת מההצלחה של האלבום, שכבר נמצא בחצי הדרך לאלבום זהב?
"אני יכולה לומר לך שאני מאושרת. הרשיתי לעצמי לקוות ולחלום ואני שמחה שזה מה שקורה. אני צועדת ברחוב ומקבלת מלא תגובות טובות".

ואיך את מסתדרת עם חסך ההשמעות? מבאס?
"תראה, ברדיו דווקא משמיעים ספיישלים וגם יהיו עוד לקראת ההופעות עם סוליס, ואני יודעת שאנשים שומעים את זה. אם זה גלי צה"ל או רשת ב'. יש קהל גדול שמאזין".

קצרה היריעה מלהכיל את הויכוח הוותיק של רף האמנות להשמעת חומרים מקוריים ברדיו. אפשר להמר שלא רוב העם הוא שוחר מוסיקלי חסר פשרות שמקווה למצוא כל בוקר את הדבר הבא שיגניב אותו. יש רבים וטובים שפותחים תחנות מסוימות כדי לשמוע צרות של אנשים אחרים, או לקבל שטיחים מוסיקליים ברקע כדי להעביר את היום. כמובן שהכל לגיטימי. "אני מאמינה שזה מן מעגל" מספרת ניני, "מן מחזור שכזה. אתה לא יודע מה בא קודם. הרדיו טוען שהוא משמיע את מה שקהל רוצה, והקהל טוען שהוא שומע את מה שהרדיו מאכיל אותו מהבוקר עד הערב. אתה פשוט לא יכול לדעת מי התחיל את הסיבוב הזה. אבל תסתכל בכל העולם, הרדיו לאו דווקא מכתיב את מה שמוכר".

אחינועם ניני מוכרת בעולם הגדול בשם הבמה השני שלה Noa. שם, טפו-טפו, היא מוכרת הופעות כמו גדולה גם ללא השמעות. "למשל באירופה, אין בכלל שירים שלי ברדיו. למעט 'החיים יפים' שהשמיעו באיטליה. אני יודעת שלאנשים יש רצון לחפש, לשמוע ולהתרגש ממשהו אחר, מדברים חדשים. לאו דווקא מהמקדונלד'ס של המוסיקה. ואני, מה לעשות, לא המקדולנד'ס של המוסיקה. למרות שזה מוכר הרבה יותר מכל מסעדה אחרת".
 
ניני, רביעיית סוליס, גיל דור וזהר פרסקו (צילום: יח"צ)
 ניני, רביעיית סוליס, גיל דור וזהר פרסקו (צילום: יח"צ)   
"נאפולי - ת"א" מביא איתו ניחוחות איטלקיים בעטיפה ישראלית. אם עליתם כאן על קו מפרגן אז לא טעיתם. פשוט תקנו את האלבום. אבל אם כבר באיטלקית עסקינן, אז וודי אלן אמר פעם שהצרה עם אוכל איטלקי היא שאחרי שבוע ימים אתה שוב רעב. ומה יש לנעה לומר בעניין?

יש שמועות שהפסטה והפיצה באיטליה איומות להחריד, ושאין כמו הפיצה בארץ.
"מה? פשוט שטויות במיץ חסה. אני לא יודעת מי סיפר לך את זה. הפסטה באיטליה זה הדבר הכי טוב בעולם. העניין לא פתוח לדיון. תראה, בארץ עושים פסטה ופיצה מצוינות. הפיצה הגיעה לאמריקה עם ההגירה מנאפולי ושם היא עברה כמה גלגולים לפני שהיא הגיעה משם לישראל. בימי תל אביב העליזים שלי היה מקום בשוק הכרמל, נדמה לי שהוא עדיין שם - 'ביג מאמא' שעשה פיצה נפוליטנית אמיתית. כבר שנים שלא הייתי שם".

אז מה הסוד לפיצה אמיתית?
"הפיצה צריכה להיות דקה-דקה. קריספי זה משהו שנחשב לאליפות".

אני נתקלתי לא פעם בבצק עבה.
"זה הכל מהגלגולים באמריקה. בתור תימנייה אני יכולה לומר לך שאנחנו בארץ אוהבים המון בצק. אין מה לעשות. אבל המרצדס של הפיצה והפסטה זה באיטליה. ללא ספק".
 
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
אחרי ההשכלה הקולינארית הזריזה, חזרנו לעסוק בענייני דה יומא. במסגרת הקריירה הבינלאומית שלה, לאחינועם ניני בקושי יוצא להאזין למוסיקה, דבר שהיא מגדירה נורמלי לחלוטין בשגרת החיים של קולגות מכל העולם. "זאת המציאות שלי. ככה זה גם אצל המון אמנים, יוצרים, ומוסיקאים מכל העולם שדיברתי איתם. כולם אומרים שאין להם זמן, כי אתה כל היום עסוק בדברים שאתה יוצר. אם יוצא לי לשמוע משהו, זה באוטו כשאני לבד. או כשמישהו מביא לי משהו ספציפי ואומר שאני חייבת לשמוע". כשיוצא לה, בכל אופן, היא מאוד אוהבת להאזין לעידן רייכל ("כל מה שקורה לו מגיע לו בעיניי"). ואחד השירים האחרונים שתפסו אותה היה "איתי" של קרן פלס.

מה את חושבת על המוסיקה הישראלית של היום?
"קוראים לי הרבה בחוץ לארץ לבוא ולהסביר על הסצנה שלנו. אני מאוד אוהבת את המוסיקה הישראלית של היום. אוהבת מאוד. אני לא מדברת איתך ספציפית על 'כוכב נולד' או על הדומיננטיות של זה. כולם יודעים שזה לא ההתחלה ולא הסוף של מה שקורה פה".

אם את רואה טלוויזיה בפריים טיים וקוראת עיתונים, מבחוץ אפשר לחשוב שדווקא זה הדבר המוביל פה.
"נהפוכו. זה בדיוק ההפך המוחלט. כשאתה הולך לפסטיבלים של מוסיקה יהודית וישראלית בחו"ל, הדבר האחרון שתראה שם זה כוכב נולד. אנשים בחו"ל שמתחברים לכבלים לא מחפשים את ישראל דרך ערוץ 2. אותם מעניין מה מרכז התרבות של ישראל מביא לתרבות העולמית. אז הם רואים את להקת שבע, את עידן רייכל, אותי למשל. הם מקבלים משהו מאוד מגוון, שמשלב אלמנטים אתניים ומודרניים. משהו עם מעוף. רואים שאנחנו מנצלים את הפסיפס התרבותי שקיים בישראל".

"יש לנו כאן את כל הקשת. פופ, היפ-הופ, רוק או סינגר-סונגרייטרז, שזה הדבר שאני אישית הכי אוהבת. הם הכי מקסימים. היוצרים האלה שקמים כאן עם הזווית המיוחדת שלהם על החיים. יש כאן יוצרים שעושים דברים מאוד מעניינים. גם בכל העולם יש 'כוכב נולד'. אבל תראה בספרד, למשל, פעם זה היה היסטריה ועכשיו זה פחות. גם בצרפת זה ירד. הרי כמה אפשר? מצד שני זאת גם הזדמנות טובה לגלות כישרונות אמיתיים, כך שיש גם דברים חיוביים כמו לכל דבר. זאת אופנה".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by