בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גוף ילדותו 

גוף ילדותו

 
 
עידו אורן

החדש של Badly Drawn Boy (דיימון גוף) הוא תיעוד קסום של מקורותיו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
Born In The UK, אלבומו החמישי של המוסיקאי Badly Drawn Boy, הוא תיעוד פשוט ומקסים למסעו הנפשי של האדם דיימון גוף אל נוף ילדותו, ביתו ומולדתו. חמוש בהרבה אופטימיות קוסמית, וטעון בלא מעט השראה מגיבור נעוריו ברוס ספרינגסטין (מישהו השתעל Born In The USA?), מצליח גוף למסור תחושות של פיוס, הבנה והשלמה עם מקורותיו, ולסתור את התפיסה שנוסטלגיה תמיד תהיה מלווה במלנכוליה.

Badly Drawn Boy תמיד היה יותר מוערך מאשר מוכר. מאז אלבום הבכורה The Hour of Bewilderbeast, אשר זיכה אותו בפרס מרקורי הנחשב, הוא הוציא עוד שלושה אלבומים אשר דישדשו הן במצעדים והן במכירות. עקב אי ההתרוממות המתמשכת הזו, החליט גוף לנטוש את הלייבל XL ולעבור לחברת הענק EMI – מהלך שנכון לשניות אלה עדיין לא הביא לו את התהילה המתבקשת.

אולם אם מדד האיכות של האמן ייקבע לפי סקאלת הצריכה, הרי שפאר היצירה של ימינו הייתה צריכה להיות סטייסי פרגוסון (אק"א פרגי). ולמזלנו, כל אדם שהוא לא נערה מתבגרת לבושה בורוד צעצועי, יודע היטב שלא אלו הם פני הדברים, רחמנא ליצלן. אי יכולתו של גוף להיהפך למפלצת מכירות היא אולי בשורות רעות לחשבון הבנק שלו, אך בכל הנוגע לאיכותו כאמן, ההיפך הוא הנכון. נאמנותו לצליל החם, הפשוט והכנה, כמו גם לאישיותו הצנועה והמופנמת, היא אבן הבוחן האמיתית לחשיבותו של גוף, כאדם וכיוצר. ב-Born In The UK, מעלות אלו הן המאפשרות את ההקשבה לתובנותיו, היוצרות סולידריות עם מצבו, והמקיימות בסופה של האזנה אלבום קונטקסט שלם ומגובש.

מפל התובנות נוחת היישר עם קטע הפתיחה Swimming Pool. גוף, לצלילי פסנתר מעודן, מדקלם דברי מהות על גאווה במקורות, התבוננות בחצי הכוס המלאה וגם לא שוכח לשבח את האל על בריאתו המופלאה.

לאחר פרולוג זה מגיע Born In The UK, שיר הנושא, המעלה על ציר זמן זכרונות ילדות. בין מותו של לנון, מרותה של גברת הברזל, ושליחת חיילים למלחמות לא צודקות, זוכר עצמו גוף מתבגר ומתפתח, מורד ושוכח, עד שמסכם: “But Somehow you know/ That you'll find your own way/ It’s a small reminder every day/ That I was born in the UK”. כתיבתו היחסית בנאלית של גוף, כפי שמוצגת בציטוט זה ובהמשך בשירים כמו A Journey From A To B ו- The Way Things Used To Be, היא אחת הסיבות לכך שדמותו נתפסת ככנה ואמינה ולכך ששיריו מעוררים הזדהות.

אלמנט הפשטות שולט גם בצד המוסיקלי. הביצועים האקוסטיים ונטולי האלקטרוניקה והלחנים הנוחים לעיכול, הן העטיפה המתאימה לתוכן האלבום. כשבאמתחתו לא הרבה יותר מפסנתר-גיטרה-בס-תופים, רוקח גוף בהצלחה תבניות רוק-פולק מגוונות אשר מעניקות הרבה כבוד לצליל הרך של הז'אנר.

ב-Born In The UK גוף ואנחנו מתבוננים בפיוס והשלמה בעברנו: תוצאה שלעיתים מושגת רק על ידי סשן טיפולים פסיכולוגיים אינטנסיבי, אם בכלל. אז אולי דיימון גוף לא יערום בחצר ביתו פלטינות על גבי תקליטי זהב, ואולי מכירותיו אף דלות מלהשיג בכלל חצר בית (מסופקתני אבל מילא) – אך ההערכה אליה הוא זוכה בתעשייה מוצדקת. גאה במקורותיו, תמיד רואה את חצי הכוס המלאה ואפילו מיודד עם האל, מה צריך יותר מזה?

באדלי דרון בוי – ‘Born In The UK’. 53:11. EMI
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by