בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהגיטרה מנסרת 

כשהגיטרה מנסרת

 
 
אמיר עמרמי

אילן וירצברג נשאר נאמן לעצמו ובראש ובראשונה לגיטרה. מעורר קנאה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האהבה שמעבר לפינה. אילן וירצברג (צילום: האתר הרשמי)
 האהבה שמעבר לפינה. אילן וירצברג (צילום: האתר הרשמי)   
אני מקנא באנשים טוטאליים. אנשים אמיתיים ויסודיים שהולכים עד הסוף עם האמת שלהם. אני מקנא במוסיקאים שיכולים לקחת גיטרה חשמלית ולנגן באווירת הפעם הראשונה והפעם האחרונה גם יחד. אני מקנא בהתמסרות. אני מקנא ביכולת להתפנות ולעשות רק את זה. אני מקנא ביכולת של אמנים ותיקים לא להתפתות להתקדם לכאורה עם הזמן ולצמצם פערים טכנולוגיים, רק משום שתכתיבי השוק מורים על כך. מצידם הם נשארים נאמנים לילד החולם שבהם, שתמיד רצה להיות גיטריסט ולנגן עם השיניים כדי לעשות דאווין.

אילן וירצברג הוציא לאחרונה את "בלוז קוסמי". וירצברג, למי שלא מכיר, הפיק, עיבד הלחין וניגן לאמנים רבים בשלושת העשורים האחרונים, ועל הדרך גם הספיק להוציא תשעה אלבומי סולו. עכשיו יוצא אלבומו העשירי. וירצברג הוא גם אחד מהראשונים שהעזו להעלות מוסיקה להשמעה והורדה באינטרנט, גם בחינם.

חרף חלקו הגדול בביסוס המוסיקה הישראלית, וירצברג חי בפאזה אחרת לגמרי. הוא עדיין נשאר עם הדיסטורשן ומנסר את הגיטרות כאילו רק עכשיו גילה אותן. "בלוז קוסמי" נשמע מאוד שלם בגישה שלו, והוא לא היה מחזיק אם היו לוקחים את אחד ממשתניו. באלבום וריצברג משתף פעולה עם הזמרת והיוצרת, טל וייס, שמאחוריה כבר אלבום בכורה מקסים, והשני בדרך.

"אילן וירצברג עם טל וייס" כתוב בכותרת האלבום, אבל היה צריך להיות כתוב בה "הגיטרה מארחת את אילן וירצברג וטל וייס". הגיטרה משחקת באלבום תפקיד מרכזי - השירים באים לשרת אותה. לא רק הם, גם העטיפה והחוברת. כולם כאן כדי לתת לה מקום. הנה עוד מקום לסולו חזק, לתפקיד ארפג'יו שהיה חייב לבוא, לאקוסטיות מאחורה, לפראזות קצרות שפשוט היו חייבות לצאת.

יש פער מסוים בין הגיטרה של וירצברג להגשה שלו, שלוקה בחסך נוכחות מסוים. נראה שמישהו החליט להדגיש את הגיטרה בהפקת השירה. טל וייס נמצאת שם בדיוק בשביל זה. היא כאן כדי לחזק את המחלקה הווקאלית.
 

"רציתי להיות ג'ימי הנדריקס"

(עטיפת האלבום)
 (עטיפת האלבום)   
הטקסטים באלבום נפלאים (אחד מהם של נורית גלרון ואחד של יונה וולך), והלחנים, כאמור, באים לשרת את תפקידי הגיטרות והמילים. יש בו מהלכים פשוטים ומוכרים, וזה עובד נפלא. שימו לב ל"הדרך לגן עדן" עם סולו הפתיחה וסולו הסיום המרגשים. קחו לדוגמא את "מובן מאליו" ו"שעת הרגיעה", סיפורי מבוגרים המוגשים בעטיפה צעירה. ביזע, ברוק'נ'רול.

תוסיפו לאלה את "לילה ארוך" ו"בדרך", שתי בלדות יפיפיות, שהאחרונה היא גם אחד השירים הכי יפים שיצא לי לשמוע לאחרונה. וירצברג חותם את עם שיר הנושא של האלבום, קטע (כמעט) אינסטרומנטלי, שאפשר למצוא לו גרסה נוספת, אינסטרומנטלית גרידא, באתר הבית שלו (אני כבר הורדתי).

אילן וירצברג חותם את האלבום עם כמה מילים מסכמות של ילד נצחי בגוף בוגר: "רציתי להיות סופר / משורר / אחר כך יותר להיות פול מקרטני / ואחר כך הכי להיות ג'ימי הנדריקס / אבל הזמן עבר / או כמעט עבר / המשחק הזה עוד לא נגמר / נשאר עוד קצת זמן להגיע / עוד סימן קטן להשאיר". אני מקנא באילן וירצברג שהצליח לרגש אותי בארבעה משפטים קצרים.

כועסים עלינו שאנחנו מבכים את המוסיקה הישראלית על הליכתה בתלם אחרי בת דודתה המכוערת, הבאזז התקשורתי, בת לווייתו של אחיה הקטן, האייטם. מקללים בתגובות וקוראים לנו להתפטר, להתחיל לפרגן. אבל אל תאשימו אותנו, תאשימו מוסיקאים כמו וירצברג, שמזכירים לנו שיש גם מוסיקאים שלא רואים ממטר את המצלמות של גיא פינס. תאשימו אותם, שהם לא שייכים לנישה ש"עושה" מוסיקה, אלא לקבוצה המבודדת שיוצרת אותה. לעזאזל, את הדיסקים לתקשורת הוא שולח בעצמו. לא יודע מה איתכם, אבל אני מקנא בו. בשנייה שאמנים כמוהו (ולא חסר) יפסיקו ליצור כאן, אני אורז את המזוודות ומזדכה על תעודת הזהות. אבל בינתיים, אנחנו נשארים בארץ. גם בזכות האלבום הזה.

אילן וירצברג "בלוז קוסמי" (אן.אם.סי) 48:26 דקות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by