בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הכל אודות תמנע 

הכל אודות תמנע

 
 
דניאלה זמיר

הדוקומנטריסטית תמנע רוזנהיימר, שתיעדה את הריונה, לידת בנה ואת שנתו הראשונה בסרט "אמא - Mummy", מדברת על החשיפה, על בדידותה של אם, והפיכתה לאדם טוב יותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תמנע רוזנהיימר (צילום: יח"צ)
 תמנע רוזנהיימר (צילום: יח"צ)   
להקרנה החגיגית של סרטה של תמנע רוזנהיימר "אמא - Mummy" בסינמטק, נדמה שהגיעו כל העיר. האולם הגדול שבמקום נתמלא עד אפס מקום, ורבים נותרו ישובים על המדרגות. ההקרנה תמה, מחיאות כפיים סוערות מילאו את האולם, ונחיל האנשים פילס את דרכו אל מחוץ לבניין. חלקם מחו דמעה, חלקם נאלמו דום ופניהם מהורהרות. ההבעות המגוונות אישרו את שהרגשתי גם אני. היצירה, ללא ספק, מותירה אפקט עז על הצופה. ההקרנה התקיימה לפני שבועיים, ועדיין סצנות ממנו מלוות אותי.

רוזנהיימר, 36, היא במאית סרטים דוקומנטרים מוערכת. סרטה הראשון "איחצ'י" יצא בשנת 2000
וזכה לביקורות אוהדות. מאז נישאה לארי שביט, עיתונאי בכיר מ"הארץ", ויחד הם מגדלים את בנם בן השנתיים וחצי, מיכאל. במשך שנתיים תיעדה רוזנהיימר את תהליך הריונה, לידת מיכאל, והשנה הראשונה לחייו. במידה רבה, הסרט "אמא - Mummy" מתעסק בדמותן של שתי אמהות, אמה הנעדרת (אשר נפטרה כאשר היתה בת עשר) והאם החדשה, שמתגלמת ברוזנהיימר.

רוזנהיימר ושביט הם דמויות מוכרות מאוד בסצנת העיתונות הישראלית, ורבים הופתעו ממידת החשיפה של עצמם בסרט.

איך החברים הגיבו לסרט?
"היו תגובות נורא יפות. אני בטוחה שהיו כאלה שהיה להם לא קל, כי זה סרט מאוד חושפני, אבל זו חשיפה ממוסגרת. הסרט מתעסק בתחומים מאוד מסויימים בחיים שלי וחוויות מאוד מסויימות, ושם הוא מעמיק. יש המון דברים אישיים בחיי שלא נמצאים. אז יש חברות שלי שואלת 'מה את צריכה את זה?', אבל מבחינתי יצירה זה עניין קדוש, עשייה. כל דבר מבחינתי הוא אישי. הסרט הראשון שעשיתי בשנת אלפיים "איחצ'י", רק היום אני מבינה כמה הוא אישי. גם הוא מתעסק באמא שלי בעצם, אבל ממקום אחר לגמרי. שש נשים, קשות יום, שיוצאות לחופשה ביחד פעם בשנה ונהיות אבא ואמא של עצמן, מערכת שלמה שהיא תחליף להורות. כל הסרט מתעסק באישה אחת, אמא שלהם, שהלכה. העשייה היא תמיד אישית, אז השאלה היא באמת כמה רחוק הולכים עם זה.

"היתה לי הרגשה שקורים דברים מאוד בוערים מבחינתי, והיה את הרעיון, שבאופן צנוע בכל זאת, יכול אולי לעניין אחרים. אם המחיר היה לחשוף את עצמי, אז בסדר. אני לא יכולה להגיד לך שקל לי עם זה. הסרט הוא מאוד מאוד חשוף, אבל אני חושבת שאם אדם רואה את הסרט כיחידה שלמה ולא מתייחס רק לחלק ממנו, אז המסר הכללי הוא מה שחשוב. הוא חריף, כי הנושאים בו נורא קטנים. אם לא עושים את זה עד הסוף, אז אין טעם לעשות. אין לי ספק שיש אנשים שרואים בזה חשיפה מטורפת".
 
מתוך הסרט "אמא - Mummy"
 מתוך הסרט "אמא - Mummy"   
מבין החלקים הקשים בסרט, בלטו סצנת הלידה וסצנת השיחה של תמנע עם ארי, בו הוא גוער בה על תחושתה כספקית שירות של התינוק.

מי שלא הכיר אותך לפני וראה את הסרט, הרגיש שהוא קיבל חלק גדול ממך בתמונה מאוד אינטינמית. לא קשה לך עם הידיעה הזו?
"אין לי בעיה עם זה, כי אני חושבת שכולנו בסופו של דבר בני אדם, כולנו יולדים, כולנו חיים, עצובים, אוהבים ועוברים משברים. ומה הבושה הגדולה? שרואים את הציצי שלי על המסך? הקטעים היותר אינטימים הם הקשים. הקטע של הלידה, הקטע שלי עם ארי. אבל אם הקטעים האלו לא היו, הסרט היה נורא בנאלי. נתתי פרוסה אמיתית של חוויה כזו. מה שנהדר מבחינתי, זה שאין נשים שהסרט לא מעורר אצלן משהו, חוויה דומה שהן עברו. התקשרה אלי במאית שאמרה שאם היא היתה בגילי, הייתי הגורו שלה עכשיו. זה סרט שלא שותקים כלפיו, וזה כבר משהו".

באיזה רגע ידעת שאת רוצה לעשות את הסרט?
"התחלתי לצלם כשהייתי בהריון, לא מתוך תחושה שאני עושה סרט, אלא במחשבה שאולי אני אעשה עם החומרים משהו. היתה לי תחושה שאני עוברת חוויה מאוד חזקה ואמרתי 'בואו נמסגר אותה'. ככל שהזמן עבר, החוויה התעצמה ונוספו עוד ועוד רבדים. חשבתי גם על זה שנורא קשה לגייס כסף לסרט כזה קטן, שלא מתעסק בדילמות הרות גורל, חברתיות או פוליטיות. הוא מתקיים בדלת אמותיו. ברגע שהוט נתנו לי כסף לעשות את הסרט, אמרתי תודה והלכתי. היה נורא קשה כי עשיתי הכל לבד. תפקדתי גם כמפיקה ומפיקה בפועל ובמאית וממש הכל. לקחתי את ערה לפיד לעריכה, שהיא עורכת מופלאה שעשתה בין היתר את מחסומים".

כבמאית סרטים דוקומנטרים, פתאום הפכת להיות הסובייקט של הסרט. האם זה משנה את התחושה שלך כלפי המרואיינים שלך מסרטים עברו?
"זה היה תרגיל מעניין. כיוצרת של סרטים דוקומנטרים, את תמיד מצפה מאנשים לאפשר לך לייצר מחשבות לקיום שלהם, לעולם שלהם, להיכנס להם לוורידים. כשאת הופכת לסובייקט, זה אתגר עוד יותר קשה, כי אני החמרתי עם עצמי יותר משאני מחמירה עם סובייקטים אחרים בסרטיי. לעשות לעצמי הנחות, זו לא אופציה. זה לא עובד. ואני מבינה היום את הקושי, יותר היום מבעבר. למרות שנראה לי שכל אחד רוצה בסופו של דבר להיות גיבור ליום אחד. אבל הבנתי היום שלעשות סרט על עצמך זה הרבה יותר קשה מלעשות אותו על מישהו אחר. כמה שזה נראה ברור".
 
מתוך הסרט "אמא - Mummy"
 מתוך הסרט "אמא - Mummy"   
המטפלת של מיכאל מתקשרת לבשר שהוא חולה. "הוא לא ישן כל הלילה, הוא היה חולה והקיא, ואני היום גמורה. עכשיו הוא בן שנתיים וחצי. יום לפני ההקרנה בפסטיבל חיפה, הבית היה מלא בפוסטרים, והוא מסתכל ואומר לי 'אמא, איפה אמא שלך?' אז אמרתי: 'מיכאלי, אמא שלי מתה. אז הוא שאל 'איך היא מתה, אמא?' אז אמרתי: 'היא היתה מאוד מאוד חולה', והוא אמר 'אבל למה?' אמרתי שלזה אין לי תשובה. הוא כזה חמוד. הוא מבין כל כך הרבה".

"כל אחד מוצא לעצמו את הדרך לעשות מסעות בחיים. קשה לי נניח לענות על למה החלטתי לעשות את הסרט. אני יכולה להגיד שעברתי תהליך ארוך, והיום הגעתי לאיזשהו רוגע שהוא נורא נעים. ותשמעי, לא מבינים עד שלא עוברים את זה, אבל זה באמת שנתיים נורא נורא קשות. השינוי הכי דרסטי שיכול להיות - פתאום מהחופש המוחלט הזה למשהו אחר לגמרי. זו מטאמורפוזה מאוד גדולה. אני חושבת שזה באמת הופך אנשים לטובים יותר. פתאום את לא מרכז העולם, וזה רגע יפה".

אם הלידה נדמת כחוויה הקשה ביותר שבסרט, החודשים שבאים אחריו, מטרידים הרבה יותר. סצנות ארוכות של רוזנהיימר לבד עם התינוק, תשושה ובוהה בקירות. החודשים שלאחר הלידה נדמים, לפחות לעין בלתי מזויינת, כדכאון אחרי לידה.

זה מה שחווית?
"לא הייתי מגדירה את זה ככה, כי זה לא היה קליני. לא היו את הסימנים הקלינים של זה, אבל אין לי ספק שבדיעבד אולי היה לי איזה סוג של דיכאון קל. איזה משהו בהלם הזה, באותם השבועות שבהם שום דבר לא קורה ואת לבד בבית עם התינוק. את חושבת- זהו, החיים נגמרו. תחושה נורא בסיסית שרק בדיעבד, כשאת מדברת עם עוד נשים, את מבינה שהמון עברו את אותו תהליך, ואז אני שואלת את עצמי למה הנראטיב הזה מושתק? למה לא מדברים על זה? אני לא רואה את עצמי כאדם בלתי מודע, ועדיין כשהגעתי לשם. הופתעתי. השאלה למה לא סיפרו לי, היתה אולי רלוונטית לסרט".

"כאילו, יש בעל אוהב ומשפחה וחברים, וכולם מסביב נורא שמחים. אני אומרת 'כאילו' בכוונה, כי זה לא ככה. פתאום כולם הולכים ואת נשארת לבד בבית עם התינוק שכל כולו תלוי רק בך. בסוף זה הכל משתנה, ואפילו מהר, אבל באותם רגעים, זו חזות הכל. כמו שאני אומרת בסרט, זה גשר שעוברים לבד".

אחת הביקורות בנוגע לסרט היא שהוא נוגע בהמון נושאים ותחומים, מתפזר על פניהם ולא מעמיק בכולם. בולטים שני נושאים מעניינים אשר הוזכרו או הוצגו בחטף. האחד הוא סיפורה של אמה ושלושת חברותיה, אשר נפטרו כולן באותה תקופה מסרטן השד. השני הוא מערכת היחסים של רוזנהיימר עם אביה, דמות אקסצנטרית בסרט.

"בפועל, אי אפשר להתעמק בהכל. הרצתי סצנה בראש שאני הולכת לבתים של החברות של אמי שנפטרו, לבקר את הילדים שנשארו. הייתי רואה את חוויית היתמות שלהם, אבל אני לא יודעת. אבל אז כל החוויה של מה שאני עוברת הייתה מקבלת פחות מקום. אולי זה היה עובד, אולי זה היה מעניין, אבל טיפלתי בנושאים שבערו לי באותו הרגע. אני עשיתי מה שיכולתי וראיתי לנכון באותו הרגע. זה אחד האתגרים הכי גדולים בסרט דוקומנטרי - להחליט מה נכנס ומה לא. אני רק יכולה להגיד שאני מנסה. היו באמת הרבה התלבטויות. על היחסים עם אבא שלי יכולתי להעמיק יותר, נכון, אבל זה לא היה סרט על היחסים שלי עם אבא שלי. נכנסנו לחדר עריכה עם מאתיים שעות. להוציא מתוך זה שבעים דקות, זה לא קל".

עכשיו תמנע ממשיכה את עבודתה על סרט העוסק בנשים שעובדות במפעל אריגה בלקיה, בנגב הצפוני.

"זה בעצם יסגור לי טרילוגיה של סרטים על נשים, זה מעניין. כמו שאמרתי, הבחירות שלנו תמיד אישיות. אני צריכה להתחיל לנסוע לשם באופן הרבה יותר אינטנסיבי, ואני עייפה עייפה".

אז מה עושים עם מיכאל כשנוסעים לנגב? את הרי לא יכולה לקחת אותו איתך לשם.
"פותחים חברת הפקה! יש לו מטפלת פעמיים שלוש בשבוע ויש לו אבא שמטפל בו. כי כשהוא אבא, הוא אבא מצויין!"

הסרט "אמא - Mommy" ניתן להזמנה בהוט VOD בחינם
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by