בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בדרך לחרופה  

בדרך לחרופה

 
 
לילך וולך

"בדרך לחופה" הוא אחד המוצרים הטלוויזיונים הכי משעממים ואנכרוניסטיים שנוצרו פה לאחרונה. וחוץ מזה, מה הקטע עם הומואים שהפכו לסוכנים של החברה הסטרייטית?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יובל כספין וירדן הראל (צילום: יח"צ)
 יובל כספין וירדן הראל (צילום: יח"צ)   
תעשיית החתונות היא כזו שמגלגלת מיליוני שקלים בשנה לפי דיווחים שונים, וגם אם אתם לא הזוג שהתכוון להוסיף את חלקו אל תוך המערכת המשומנת והמתקתקת הזו, הרי שבסופו של עניין, אני כמעט שלא מכירה זוגות שלא התחרפנו לקראת השלבים האחרונים של ההפקה והתחילו לזרוק באוויר דולרים כאילו היו קונפטי.

אחד הדברים האחרונים שחסרים לנו בחיים הוא מגזין חתונות בטלוויזיה. הרי כל ספר/בוגרת בי"ס לאיפור / קוסמטיקאית, הם בעצמם מגזין בן 24 שעות, שמרגע שעיניהם נחות על פניך, כבר מדמיינים איך יעשו לך בייבי-ליס מהמם, עצמות לחיים גבוהות בברונזה, ומלא מלא פנינים-פנינים-פנינים במחוך, "אבל בטעם". כן, ישראל היא חתוניאדה אחת גדולה, שגם כשכבר הסתיימה, אפשר למחזר לנצח בדי.וי.די, באלבום וסתם בסיפורי צ'יזבאט על איך הכלה היתה רזה בעשר קילו, ולחתן בכלל לא היתה גיבנת אז.

"בדרך לחופה" בהנחייתו של יובל כספין, היא מעין רצועת פילר שהתמתחה מעבר לגבול הטעם הטוב, מגובה במוסיקת מעליות מטרטרת שנותנת את התחושה שאנחנו בכלל בפרסומות – תחושה נכונה לחלוטין, כי מזמן לא ספגתם כל כך הרבה מסרים שיווקיים במסווה של ענייניות. בסוף תכנית קצרה אחת, כבר תדעו למלמל שמות של 2-3 אולמות וגני אירועים, מעצבת או שתיים, ובתור בונוס, תתעדכנו ב"איך סלב א' (להלן: מוצי), פגש את סלב ב' (להלן: קוקי)".

בחברה שעדיין שבויה בפורמט הפוריטני בו סיפור עם סוף טוב מסתיים בחתונה לבנה, לא מפתיע שאנחנו עדיין קונים בתיאבון את כל המפעלים שתפקידם לייצר ג'ל נצנצים לשיער וקילומטרים של טול. אבל מה שהכי מחריד אותי באופן אישי, זה, מתי ההומואים הפכו להיות סוכני החברה ההטרוסקסואלית? מה עם קצת חתרנות בריאה?

נדמה שבשנים האחרונות האופן היחידי בו העולם המערבי מוכן לקבל לתוכו את קהילת הגייז, הוא בתנאי שהם יאמצו את הערכים שגברים הטרוסקסואליים המציאו. אין כמובן שום בעיה שזוגות גייז יבחרו לחיות במונוגמיה, לגדל ילדים ולחתום את כל העסק בטבעת וכתובה. אבל איפה הניצוץ שמאפשר צורות חיים אחרות?

"בדרך לחופה" הוא אחד המוצרים הטלוויזיוניים הכי פחות מעניינים שנוצרו לאחרונה, בגלל שהוא נטוע מנטלית בשנות החמישים של המאה העשרים, מלבד העובדה שהוא עשוי באופן משעמם להחריד. אבל כנראה שהדבר הכי מרתיע בו, זה שהוא מצליח לקחת אושיה צבעונית כמו יובל כספין ולשייף אותו ככה שיראה כאילו הוא הכוכב העולה של ערוץ 1 מודל שנות גולדה.

ערוץ E!, ימי ב', 19:00

בקטנה
* לאט לאט ובלי ששמתם לב, "מק'דונלדס" חוזרו לקו הפרסומות הותיק שלה, לפני עידן שמן הקנולה ושאר השטויות הפסאודו-בריאותיות שניסתה למכור לנו. "מק'דונלדס" פשוט כי זה טעים לכם, וכי הילדים החמדנים שלכם אוהבים צעצועים. האמת? מגיע לנו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by