בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
די עם הדרמה 

די עם הדרמה

 
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי האמין פחות לדרמה של לירן נדל ויותר להגשה הקרובה בהופעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תיאטרון תמונע היה אמש (ראשון) אפוף עשן וסלבז, פרוסים בחלל כמו שטיח מקיר לקיר. לא יכולת להשתעל ימינה מבלי להפיץ חיידקים על אושיית בידור כלשהי. כולם באו לפרגן ללירן נדל, מי שהביא לעולם את "ועכשיו" לפני שלוש שנים, וחוזר אלינו עם אלבום חדש בשם "קרוב יותר" שייצא בקרוב. אין ספק שנסתרות הן דרכי השואוביז. רגע אחד אף אחד לא מכיר אותו, ורגע אחר, הוא מכיר את כולם.

אבל קודם כל נעשה חסד עם הלהיט "ועכשיו". ממש באמצע המופע, הציג נדל את "השיר מהאלבום הקודם שלי", בלי כותרת. זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי על מה השיר. איזה טקסט מוצלח: "אולי זוג זקנים שיעברו לידי, יגרמו לי להרגיש יותר גדול, אולי הידיים יכאבו פחות, העיניים יספרו, אולי הכאב יהפוך שקוף, כדי שלא יראו..ועכשיו כמו שאת נוגעת בי עכשיו, כמו שאת שולחת את היד, אולי זה כאן עכשיו". אתם מתחברים לשאלה של האני הקטן מול העולם הגדול? זה ממש שם.

ומה עכשיו? עכשיו יש ארסנל של שירים חדשים. על פי הצהרות בראיונות שקראתי עם נדל (34, נשוי +2), אין לו שום כוונה לנפק להיטים לרדיו. הסינגל הראשון שהוציא, "איפה היית", היה מגובה בהפקת רוק טובה, בגיטרות וכלי מיתר, בכוונות טובות. בטקסט מאוד אישי ובהגשה כואבת. רוצה לומר: תענוג.

אחרי זה הגיע "להיזכר" שפחות קלע. במהלך המופע עלו שירים שיותר פגעו בכוונות של הסינגל השני. דווקא כשהוא נוגע בדברים האמיתיים, כמו בנאדם בשם אבא שלא יודע להיות בנאדם, או בבתו היקרה שהוא לא יודע מה יקרה אתה עוד שלושים שנה, יוצאים לו השירים הטובים ביותר.

כל השאר הם רוק מוקפד, מופק היטב, אפילו כתוב לא רע בכלל. אבל זה לא מגיע מהקרביים. זה לא עושה את אותה העבודה. נדל מאוד מחובר לחומרים שלו, ואין ספק שהוא עולה לבמה כדי לירוק דם. אבל לפעמים הניסיון שלו לתת נופח נוסף למילים באמצעות דרמטיזציה, נראה מאולץ מדי.

כשריקי גל, שנדל מפיק וכותב את אלבומה הבא, עלתה לבמה לבצע כמה שירים ביחד עם חתן הערב, השילוב בין השניים נראה טבעי. נשמע שנדל יוכל להוציא ממנה דברים טובים - רק, אלוהים, שמישהו יפסיק שם את כל הדרמה. לא צריך לשיר כל משפט כאילו הוא הדבר האחרון שייצא אי פעם מהפה.

כשהוא שר על בתו הקטנה, יהלי, על כסא בר וגיטרה אקוסטית, בלי שום החצנה, אני כבר חשבתי על הילדה הקטנה שעוד אין לי, והתחברתי לדאגות של נדל על הבמה.

נדל מבקש להגיש שילוב בין רוקר חסר פשרות שמנסר את הגיטרה, לבין אמן נשמה שמדבר קרוב. אבל אני פחות מאמין לחשמלית שלו, והרבה יותר מתחבר לאקוסטית. חטיבת הקצב המצוינת שעמדה מאחוריו, ניגנה בשלמות ובאמת שלא היה צורך בעוד אחד שיחזיק דיסטורשן ביד.

לירן נדל הוא ללא ספק אמן שהרדיו יכול לקבל בחיבוק, שיכול להשתלב פיקס ברשימות ההשמעה בלי לעצבן אף אחד. נדל לא מביא איתו בשורה מוסיקלית חדשה, אך הוא אמן עגול ומוקפד, שיכול לגרום לכל אחד למצוא משהו בהופעה שלו, למחוא כף לקצב הבס תופים שלא משאיר ברירה אחרת, ואף להתרגש כשהוא משתפך אל המיקרופון, לפעמים יותר מכפי שצריך.

אחרי שעה וחצי של מוסיקה מוקפדת, נשארתי עם התחושה ש"איפה היית" הוא עדיין הדבר הכי טוב שיש לנדל להציע כרגע. אין לו רצון לנפק להיטים, אבל הוא לא גם לא מבקש לטלטל אף אחד, לא יותר מהאמנים הצעירים שמגישים מוסיקת אמצע מושקעת.

לירן נדל בהופעה: לירן נדל – שירה, גיטרה ופסנתר ; שמוליק דניאל – תופים ותכנותים ; דני בושקביץ – בס ; אלון אלבגלי – גיטרה ; נעמן טל – גיטרה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by