בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בחזרה לעבר 2 

בחזרה לעבר 2

 
 
גולן כספי

קונספט מקורי שהתפתח לסיפור המזלזל באינטיליגנציה של הצופים הופך את דז'ה וו לסרט אקשן מפוספס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהו הסרט ד'זה וו? למה זה קורה לבמאי כמו טוני סקוט? מה לעזאזל דנזל וושינגטון עושה פה? איך ואל קילמר הפך לרואה חשבון שמנמן? האם אני חייב לסבול עד הסוף בשביל קוראי האדוקים? כמה ק"ג פופקורן אני אוכל בחודש?

אלו הן רק חלק קטן מהדילמות שבהן התחבטתי במהלך הצפייה ב"ד'זה וו". המותחן החדש של המפיק ג'רי ברוקהיימר והבמאי טוני סקוט הוא סרט אקשן מפוספס שהולך לאיבוד ומתפוגג מאחורי תסריט מופרך ולא אינטליגנטי, המתחבא מאחורי יומרה מגוחכת להשתיל משמעות ורציונל בסיפור מטופש.

לסקוט יש משיכה בלתי מוסברת לסרטי פרנויה המציבים במרכזם את האזרח הקטן והשביר שניצב מול עוצמה לאומית ("משחקי ריגול", "כוננות מיידית" ו"אויב המדינה"). ד'זה וו נפתח בסיקוונס יפהפה, בכל זאת מדובר בטוני סקוט: ניו אורלינס שאחרי סופת "קתרינה", מעבורת עמוסה נוסעים חוצה את קו החוף ו... בום!!! פיצוץ אדיר מעלה לשמיים מאות נוסעים. אל הזירה מגיע הסוכן הממשלתי (דנזל וושינגטון) מהסוכנות למניעת הברחות טבק ואלכוהול (אקזוטי משהו, לא סתם FBI).

דנזל יוצא לחקירת המקרה, שמתבהר כפיגוע טרור מתוכנן. את דנזל מנחות תחושות ד'זה וו המובילות אותו במסע החקירה המסתעף. במהלך המסע, דנזל עתיד לגלות שהתחושות האנושיות המוכרות של חוויות ומקומות שנדמה כי כבר היינו בהם בעבר - הן אמת עוצמתית. אמת שעתידה לסייע בידו להציל מאות אנשים חפים מפשע.

הכישורים והכריזמה של מיודענו דנזל מקנים לו כרטיס כניסה לחבורת חוקרי סוכנות ממשלתית סודית, הכוללת את ואל קילמר, שמן ועייף בהופעה מביכה, המשתמשים בטכנולוגיה לוויינית מהפכנית המכונה "שלגייה". הטכנולוגיה הזו לא רק מסוגלת לעקוב אחרי אינדיבידואלים בתוך ביתם ולחזות במעשיהם המתרחשים בחדרי חדרים - אלא אף יכולה לחדור אל העבר ולשנות את מהלך העניינים ע"י ניצול חורים במרחבי היקום וקיפול של המתווה הליניארי של האנושות (או איזה חארטה עמוסת ז'רגון פיסיקלי טיפשי אחר).

דנזל, או "החוקר קארלין" ליתר דיוק, חודר למרקם הזמן והחלל ומפתח קשר רגשי שהופך לסיפור אהבה עם אישה שמחזיקה את המפתח לפתרון התעלומה ועתידה להירצח תוך ארבעה ימים (הוא בעבר, בעצם, זוכרים). התסריט המגוחך הזה נשאר ברמה של הפלצה קריאטיבית שאיננה מגובה בציר עלילה הגיוני ואינטליגנטי.

סקוט, בימאי אקשן מנוסה ביותר, מעמיס על הסרט את הבימוי התזזיתי ואת העריכה הקופצנית המאפיינת את עבודותיו. ואולם, השליטה שלו באמצעי מבע קולנועי ובבניית קצב אינם יכולים להציל את הסרט הזה ולייצר בו עניין והזדהות רגשית של קהל צופיו. ברוקהיימר, המפיק האגדי שעומד מאחורי שוברי קופות אגדיים ("שודדי הקאריביים", "ארמגדון", "השוטר מבברלי הילס" ו"קון אייר"), סיפר שהרעיון שאפשר להחזיר מישהו לחיים היה קונספט מנצח שגרם לו לרכוש את התסריט של "ד'זה וו" תוך רגע. הקונספט הזה ניצח על הנייר בישיבות הפיתוח אצל מועצת המנהלים והמשקיעים ההוליוודים הנואשים ל"קונספט" מקורי ומנצח. התרגום שלו למסך הגדול הוא כישלון מביך למרות הקונספט, בגלל הקונספט ועל אף הקונספט.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by