בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מוסיקת המקרה 

מוסיקת המקרה

 
 
לילך וולך

יקרה מה שיקרה לדמויות של פול אוסטר ב"שגיונות ברוקלין", וזה לא ממש משנה. הן ממילא לא נשארות איתך לאחר סגירת הספר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"נסי לזרום. לכי בראש מורם. אל תבלעי זיופים. הצביעי לדמוקרטים בכל בחירות. סעי באופניים בפארק. חלמי על הגוף הזהוב, המושלם שלי. קחי ויטמינים. שתי שמונה כוסות מים ביום. הריעי למֵטס. ראי הרבה סרטים. אל תעבדי קשה מדי. סעי איתי לפריס. בואי לבית-החולים כשרייצ'ל תלד והחזיקי את נכדי בזרועותייך. צחצחי שיניים אחרי כל ארוחה. אל תחצי את הכביש באור אדום. הגני על האנשים הקטנים. עמדי על זכויותייך. זכרי כמה את יפה. זכרי כמה אני אוהב אותך. שתי כוסיות ויסקי עם קרח כל יום. נשמי עמוק. אל תעצמי עיניים. הימנעי ממזונות שומניים. שני שנת ישרים. זכרי כמה אני אוהב אותך." ("שגיונות ברוקלין", עמ' 286)

לקראת דפיו האחרונים של ספרו האחרון, "שגיונות ברוקלין", פורש פול אוסטר את משנתו מודל שנות האלפיים, ושותל אותה בפיו של גיבורו המקשיש. למרות שהנאום הזעיר הזה אינו קודר באופן מיוחד, אי אפשר שלא להתעצב בשל התבוסתנות והטון העייף שבו. הדרך היחידה לנצח את אמריקה והחיים בה, היא על ידי שרדנות אטית, יומיומית ומאומצת. אין שום דרך לדפוק את השיטה, אלא רק לנצל את הסדקים שבה. בעלילה המסתיימת בבוקר יומה השחור ביותר של ארה"ב, ב -11 לספטמבר 2001, פסגת השאיפה של הניו יורקי המשכיל הליברלי והמותש, היא שעוד אזרחים אמריקאים יצביעו לדמוקרטים. פול אוסטר של 2006 יודע שזה לא קרה ולכן הציטוט שלעיל מקבל משנה תוקף של פסימיות.

ספרו החדש של אוסטר מורכב משרשרת של אנקדוטות מקסימות שמתפוגגות בזו אחר זו כבועות סבון דקיקות, ומשאירות רושם כולל של קריאת ספר מיכתמים או אימרות שפר ששוכחים כמעט מייד לאחר הסיום. אם בכל זאת מתעקשים על מציאת חוט עלילה לספר, הרי שגיבורו הוא נתן גלאס, חוקר ביטוח בדימוס שקרב לשנות השישים שלו, ואין לו הרבה לספר על חייו מלבד מסכת נישואים גרועה וסטנדרטית שנסתיימה בגירושים, ומערכת יחסים רופפת עם בתו היחידה. כמו שהכל קורה במקרה בספריו של אוסטר, גם כאן פוגש המספר את אחיינו האובד במקרה, וחייהם נקשרים זה בחייו של זה. משם יש עוד זמורות רבות של עלילות ותתי עלילות משנה שמשתרגות סביב לחייהם, אבל התחושה המתמדת היא שהכל מתרחש כמאליו, כמעט ללא בחירה אישית, יכול היה לקרות ויכול היה לא.

למרות שאלוהים אכן נמצא בפרטים הקטנים, ופול אוסטר הוא מאמני הפרטים הקטנים המשכנעים ביותר, בסופו של דבר, כל אותם פרטים, כושלים מלשרטט דמויות חזקות שנשארות גם אחרי סגירת הספר. האגביות בה משוטט אוסטר בחיי הדמויות שלו, מורטת עצבים, והאסונות הגדולים ביותר שלהן כאילו מגלידים בן רגע והופ – אנחנו כבר בסיפור חדש. אין זכר ממשי לרצינות התהומית שב"המצאת הבדידות", או "בארץ הדברים האחרונים". גם שם היה ברור שאוסטר הוא מן הסופרים המשוטטים בתוך שברים, הבזקי תודעה וסיפורים קצרצרים השתולים בתוך סיפור המסגרת, אבל היתה שם גם תשוקה ומחוייבות גדולה לדמויות ולחייהן.

"שגיונות ברוקלין" הוא קריא, אינטליגנטי וספוג באהבה ובכבוד לספרות, ובזכות כל אלו הוא כנראה מהספרים הנעימים יותר שתקראו השנה, אבל לעומת ספריו המוקדמים, האמיצים והמדממים של אוסטר, הוא מתחרה במשקל נוצה.

שגיונות ברוקלין / פול אוסטר הוצאת עם עובד 2006 296 עמ' 79 ש"ח
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by