בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ככה זה לא תשובה 

ככה זה לא תשובה

 
 
אמיר עמרמי

נראה שאלרן דקל עשה דווקא ב"ככה", והניח לשיריו המקסימים להתפספס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נשמע לא טוב. אלרן דקל (צילום: יח"צ)
 נשמע לא טוב. אלרן דקל (צילום: יח"צ)   
נדמה שאלרן דקל עושה דווקא. אולי בגלל זה הוא קרא לאלבום הבכורה שלו "ככה", אחרת אין דרך להסביר את היופי והפספוס שיש באלבום הזה, שכולל 13 רצועות מקסימות, שתיים מהן אינסטרומנטאליות שפותחות וסוגרות אותו.

דקל מגיע מלהקת האם שלו, "פאנקנשטיין", שהוציאה השנה אלבום נהדר. הייתה בו התייחסות יתרה לגרוב ולסאונד טוב, והשירים בו היו לא רעים בכלל. אבל היה חסר שם משהו קרוב, שירים שמעוררים משהו מעבר לנדנוד ראש על פי הקצב - מחשבה למשל. וזה מה שמקבלים באלבום הסולו של דקל.

דקל גילח ממנו את מחלקת כלי הנשיפה ואת התופים החזקים, והצטייד בסאונד אקוסטי של גיטרות-בס-תופים לצד קלידים וכלים אחרים - על כולם מנגן הוא בעצמו. דקל מגיש אסופה של שירים וקטעי נגינה שכבר לא שומעים היום. קטעי הכניסה והיציאה האינסטרומנטאליים (יחד עם גבע אלון) לחלוטין מרגישים כמו משהו שכבר לא עושים כאן בארץ.

אחרי "כניסה" הממכר כמו מסאז' מפנק מאישה אוהבת, מגיע "מילה שלי", אחד השירים הכי יפים באלבום. פשוט שיר מושלם. ויש עוד טקסטים חכמים: "מה לו לנוף שאין באדם" ("מה לו לנוף") ושנונים: "לאן הולכות גרביים, לאן נעלמות הן מעצמן, האם נושאות רגליים למרחב, או מישהו אוסף אותן מכאן" (מתוך "גרביים", שנשמע כמו שיר אבוד של סנדרסון).
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
נחזור למקדם הדווקא, אתו פתחנו. הסאונד של האלבום כל כך לא מחמיא ליצירות שבתוכו, ויוצר אווירת שכונה שהיא על סף הזלזול. זה כמעט מרגיש כמו דיסק סקיצות שנשלח לציידי כישרונות בחברות התקליטים. רוצה לעניין אבל לא באמת נותן לגעת. זה לחלוטין הורס את ההנאה מהשירים כאן, וזה ממש לא מובן למה.

אני מבין את הרצון של מוסיקאים היום לעשות הכל. לנגן על כל הכלים, לעבד, להפיק, אפילו להקליט בבית. ברור שחלק מזה מקורו במחסור במזומנים, אבל אם הייתה כאן הצהרה אמנותית, אז יצא שהיא פגמה בסוף. האמת היא שגם העטיפה כאן לא הכי מושקעת, אבל בתור מה שהיא אמורה להיות – עטיפה, דהיינו – זה בסדר גמור.

בתור אלרן דקל, הייתי גונז את המהדורה הראשונה, מכניס את הישבן שלי לאולפן מסודר ומכבד את השירים הנפלאים שיש כאן. אחרי זה שולח את זה שוב לחנויות התקליטים. ואם אחרי כל זה, לא יהיו לזה קונים, לפחות הייתי יודע שהוצאתי ממני את הכי טוב שיכולתי ולא עשיתי משהו על הדרך.

אלרן דקל "ככה" / התו השמיני (48:01 דקות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by