בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קול אלוהים חיים 

קול אלוהים חיים

 
 
מטין בילמן

מי לא היה רוצה להתעמת עם בוראו? "מעבר לכל דמיון" נוגע ומקסים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
"מעבר לכל דמיון", סרטו החדש של מארק פורסטר, הוא סיפורו של הארולד קריק, סוכן מס הכנסה, חסר חיים, פדאנט ואובססיבי. הארולד סופר את מספר הצחצוחים שמברשת השיניים שלו מבצעת, את הצעדים מביתו אל תחנת האוטובוס, ואפילו את כמות הסבון במכונות שבשירותים ציבוריים. בסיכומו של עניין, קריק, בגילומו של וויל פרל, הוא אדם משעמם.

עובדה זו הייתה משעממת גם כן, אלמלא הייתה מרכיב חשוב מאד ב"מעבר לכל דמיון", בכיכובם של פרל, מגי ג'ילנהאל, דסטין הופמן ואמה תומפסון.

למה חשוב מרכיב השעמום, אתם שואלים? לא בגלל שהסרט הוא כזה, אלא בגלל שהארולד קריק האגבי הוא בעצם גיבורו של ספר הנכתב ככל שמתקדמים חייו. את זאת מגלה הארולד כאשר הוא מתחיל לשמוע קול נשי המקריין בפרטי פרטים את פעולותיו היומיות, כמו גם את מחשבותיו הכמוסות והסודיות ביותר. במהרה מסיק הארולד שזוהי סופרת, והוא גיבור בספרה. בעקבות כך הוא מגיע אל ג'ולס הילברט, בגילומו של הופמן, מרצה לספרות שמנסה לעזור לידידנו להבין מדוע הוא שומע את הקול הזה, למי הוא שייך, ולאיזה ז'אנר שייכים חייו. והשאלה החשובה ביותר שנשאלת היא - מה מעניין כל כך בחייו, ששווה לכתוב עליהם ספר? ולמה שאנחנו נרצה לראות סרט על כך?

התשובה היא שהארולד קריק, ברמה זו או אחרת, הוא כל אחד מאיתנו. הארולד, שמגלם את הקיצוניות של חוסר ההגשמה עצמית, יוכל אולי, בסופו של דבר, להבין את חשיבותם של החיים האלה. מי מאתנו לא היה רוצה להיפגש עם בוראו, ולהבין את משמעות חייו וכיצד ניתן לשנותם לטובה?

הארולד אינו רוצה למות, אך גם אינו מוצא סיבה ממשית לחיות. זאת, כמובן, עד אשר הוא מכיר את אנה פסקאל, בגילומה של ג'ילנהאל, אופה צעירה שהוא פוגש כאשר הוא עורך לה ביקורת מס. דמותה החיננית והלוחמנית, היצרית ומלאת התשוקה לחיים, היא ההיפך הגמור ממנו, והוא מתאהב בה. באחת הסצנות הטובות ביותר בסרט, אנה מגישה להרולד עוגיות מלוות בכוס חלב, רמז לילדות שנלקחה ממנו מוקדם מדי. לאחר זמן מה, מתאהבת אנה בהארולד, ולפתע יש טעם לחייו. אך זה קורה מאוחר מדי, כי להארולד נודע מהקריינות של קארן אייפל, הסופרת, שהוא עומד למות.

מארק פורסטר הבמאי אינו זר לסופרים, לדרך חשיבתם ותהליך העבודה שלהם. לפני כשנתיים ביים את "למצוא את ארץ לעולם לא" הנחמד, בו הוא עקב אחר ג'יי.אמ בארי, יוצרו של פיטר פן. ב"מעבר לכל דמיון", על פי תסריט מאת זאק הלם, הוא מנסה לקחת את הדיון על סופר ויצירתו צעד אחד קדימה, ובהצלחה חלקית. ההשוואה המיידית ל"המופע של טרומן" ול"אדפטיישן" על התסריטאי צ'רלי קאופמן הכותב את הסרט ככל שהוא מתקדם, היא ברורה. אך לי זה הזכיר דווקא את "שושנת קהיר הסגולה" של וודי אלן, בו מחליטים השחקנים שבסרט לשבות ולצאת ממסך הקולנוע אל המציאות בכדי להתעמת עם בוראם.

וויל פרל מגלם את הארולד קריק בצורה חיננית, מינורית, ולרגע או שניים, אפילו מבריקה. כמו ג'ים קארי, רובין וויליאמס ואחרים לפניו, גם פרל, קומיקאי מחונן וצעקני, מייצר מטעמים כאשר הוא מקבל לידיו תפקיד דרמטי שכזה. בפרל מהדהדות דמויות אחרות – מר דידס של ג'יימס סטיוארט, וולטר מיטי של דני קיי וכמובן, טרומן.

השחקנים התומכים בו עושים את עבודתם נאמנה גם כן. דסטין הופמן, בתפקיד המרצה לספרות שמסייע להארולד, מבצע את תפקידו באופן תמהוני במקצת, וזוהי מחמאה. מגי ג'ילנהאל, בתפקיד אנה, בת השכן עם הטוויסט, חיננית כתמיד וקשה שלא להתאהב בה. ואמה תומפסון, בתפקיד הסופרת הפטאליסטית אשר מעשנת בשרשרת ומפנטזת על התאבדות כל הזמן, הקסימה אותי. דמות "האלוהים" היא כה שבירה, כה לא בטוחה בעצמה, עד שלא משנה איזו החלטה היא תעשה, היא תיראה הגיונית.

"מעבר לכל דמיון" הוא סרט מקסים, אגדה מודרנית מעוררת מחשבה. הוא אמנם מציג פילוסופיה בגרוש, אך בהתאמה, הוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, וזהו חינו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by