בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סום וקסום 

סום וקסום

 
 
לילך וולך

לילך וולך לא אוהבת שנוגעים לה בזכרונות ילדות, ובכל זאת, היא שמחה שהילדים של היום גדלים על גרסת 2006 המתוקה והסובלנית של "רחוב סומסום"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אופניק (צילום: יח"צ)
 אופניק (צילום: יח"צ)   
ישנם דברים מסויימים שהם קפסולות של ילדות, דלתות קסמים שזורקות ישירות לזכרונות של גובה מטר ומסטיק בזוקה: ריח של מתנ"ס שכונתי אחרי הצהריים (עם נעלי בלט ורודות ביד ולחיים מבריקות); גזלן שעומד ליד בית ספר ומוכר "מיצקפוא" עטוף בעיתונים של אתמול; עוגיות דביקות מסוכר שנאפו בגן הילדים והן עדיין מעט לחות במרכזן.

אין בכלל ספק שגם טלוויזיית ילדות היא מנהרת זמן משל עצמה – בילוי במחיצת מרקו, ואנחנו מייבבים כאילו לא נראה יותר בחיים את אמא; יום של 38 מעלות חום, ו"שניים אוחזין" מתפלפלים על בית הלל ובית ינאי.

האינפלציה המוגברת של השנים האחרונות בנוסטלגיזציה, הצליחה לעמעם את תחושת הייחוד שבזכרונות האלו: היום לכל זבת חוטם עם פירסינג בסנטר יש רינגטון של "את הריצ' את הרץ'", והילד המתבגר שגדל על האמונה שתספורת סיר הפוך וחולצות פסים שחור לבן זה הדבר הכי מקסים שיש, מטלטל ראשו בחוסר אמון ובזעף של קשישים, כאילו לא מלאו לו 29 רק אתמול.

אנחנו מעדיפים שלא יעדרו לנו בגינות הילדות האלו אם אפשר – תודה, אבל לא תודה. שום שכונת חיים חדשה, בטח לא בפרסומת מעאפנה לחומוס קופסא. אל תנשימו מלאכותית את ציפיטפוט, את פלטיאל או כל דבר אחר. אנחנו רוצים אותם שחור לבן ומרצדים בגלל אנטנה מתנדנדת על מקלט טלוויזיה במסגרת עץ חומה.

תארו לעצמכם, אם כן, מה רבה היתה החרדה לשמע השמועה העיקשת שהולכים להפיק "רחוב סומסום" גרסת 2006. אמנם מקרה "רחוב סומסום" הוא מעט שונה בשל היותו פורמט בינלאומי, אמריקאי במפגיע, ובכל זאת – כבר חיממנו בישבננו את ספסל הלימודים כשזה קרה. אבל עדיין – מה יהיה על קיפי בן קיפוד? האם יחזרו לאופנה נעלי הבית המשובצות? האם מיקי קם תאריך שיער עד למותניה? ובכלל, כל כך הרבה שאלות חשובות.

ובכן, "רחוב סומסום" אכן חזרה. נטולת קיפי, בלי שום מיקי, אבנר או שוש. אבל מגובה ביבגניה דודינה המהממת ובתודעה חברתית מפותחת. סביר להניח שאנחנו כבר לא נתפקע מצחוק בזכות שנינות כמו "אני רוצה להיות כאן, אבל אני שם", אבל כל מיני אנשים נמוכים עם נזלת על השרוול דווקא יעריכו מאוד את הבובה המתוקה והחדשה אביגיל (שפונה לעצמה בגוף שלישי בחשיבות, כמו עוד דרדסים מצויים). מוישה אופניק עדיין איתנו, וכרובי זכה כנראה לטיפול שורשים כי הוא נראה סגול בוהק יותר מהכחול הדהוי שמהדהד בזכרוני.

"רחוב סומסום" לדור המחר הוא אי של מתיקות שלווה, המוני ילדים מחייכים בכל צבע מרקם ומבטא, חינוך לסובלנות ולפתיחות, והוא לא מצווח ודוחה כמו כל כך הרבה מתוכניות הילדים היום. אז נכון שאין שום מיקי ארוכת מחלפות בשטח, אבל אם דור חדש של ילדים יגדל ועיניו כוכבים נוצצים בכל פעם שיבגניה תפציע על המסך – דיינו.

ערוץ הופ, בכל יום, 17:35

בקטנה
*אז כמה פעמים כבר תפסתם את עצמכם מזמזמים לכם, בעודכם עולים במעלית עם כמה חמורי סבר, את "תודה לד"ר שוקן שעשה לי את החוקן"?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by