בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בלונד גוונים 

בלונד גוונים

 
 
עידו אורן

גוון סטפאני גייסה את מיטב מוחות המוסיקה המסחרית כדי להנדס עבורה מוסיקה מותאמת למידותיהם של הצרכנים. התוצאה: בלתי נסבלת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
כשהמוסיקה באה מהלב, היא אמיתית וסוחפת. כשהיא באה מאינטרסים - היא מפוברקת וצבועה. ההבדל המהותי הזה לא בא לידי ביטוי במכירות האלבומים, ואף נראה כי עם הזמן, הזילות היא השולטת במצעדי הפזמונים, בעוד תכונות של כנות וייחודיות נדחקות לשולי היצירה. תופעה זו היא ההסבר לכך שגוון סטאפני מקבלת בקריירת הסולו שלה את אותה הערכה ותשומת הלב שקיבלה ב-No Doubt.

סטאפני עברה הרבה וגם השתנתה רבות מאז ימי Don’t Speak הרוקיסטיים והעליזים. כעת- בת 37, נשואה, החל מהשנה האחרונה גם אמא, שחקנית קולנוע לעת צורך ובעלת חברת הלבשה נחשבת בשעות הפנאי – סטאפני היא אייקון מהדהד בתרבות גיל העשרה העכשווית. מחויבותה למעמד זה מורגשת היטב במוסיקה שלה, אשר מהונדסת בעזרת מיטב מוחות המוסיקה המסחרית (כגון לינדה פרי והנפטונז) למידות המדויקות של אוזני הצרכנים.

ב- Love. Angel. Music. Baby, אלבום הסולו הראשון מ-2004, התאמת הסגנון המלאכותית הייתה עוד ניתנת לבליעה, בעיקר בזכות הכוונה נכונה של מומחים לסגנון. ב-The Sweet Escape החדש והנוצץ כמות הגימיקים ותחושת הטפלות כבר בלתי נסבלים.

תעלול שיווקי שכיח וכבר שחוק בתעשייה, הוא יציקת שירים מוכרים ואהובים מהעבר לתוך תבנית קלילה ונוחה לאוזן – או במילים אחרות: עשיית קאברים גרועים. יש מחסור ביצירתיות? צורך במנגינה קליטה? עצלות מלהגיע לכך עצמאית? - מה יותר פשוט מלשלוף כמה תווים אהובים מהעבר (ורצוי כמה שיותר הזויים) ולהדביק להם קצב חדש. סטאפני כבר עשתה זאת לא מזמן עם Rich Man שלקוח מ-"כנר על הגג", עתה היא בוחרת לפתוח בצורה הזאת את אלבומה החדש.

Wind It Up, הסינגל הפותח, מנצל הפעם את The Lonely Goatherd מהמחזמר "צלילי המוסיקה". בסביבת תוכן ראוי, השיר היה צריך להיות לכל היותר מתאבן חביב. אך בהיעדר כזה, להיט היודל הביזארי הוא המיצג המרכזי של The Sweet Escape. ולא שאי אפשר אחרת. Wonderful Life, אותו כתבה לינדה פרי, הוא בלדה אלקטרונית עם השפעות של דפש מוד והדבר החיובי ביותר שמתרחש באלבום, וגם Early Winter שנכתב ביחד עם טים רייס-אוקסלי (מלהקת קין) הוא מעשה צדקה בהתחשב בנסיבות.

החיפוש הקדחתני אחר הצליל המוכר, מוליד מצבים מעט מגוחכים. כך למשל, גוון סטאפני, זמרת שכבר הוכיחה את יכולותיה בעבר ולא חייבת דבר לאיש, מתפתלת ונאבקת בשירי היפ הופ ו- R&B באי נוחות מורגשת. לפרקים, הביצועים גם מזכירים את פרגי – אנטי מודל מובהק ליכולות ביצוע.

כל זה, כנראה, לא ימנע מ-The Sweet Escape את ההצלחה הגדולה והמכורה מראש.
כמו מותג רב-תחומי מן השורה, גוון סטאפני עושה שימוש נכון בקשרים ובמסחור על מנת למכור כמה שיותר. מוצר נרכש – אין ספק. מוסיקה משמעותית – אין ספק שלא.

גוון סטאפני – The Sweet Escape. Interscope Records.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by