בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ניג'וס 

ניג'וס

 
 
שרון שילוח

הומור שכבר מזמן מש מן העולם, דב נבון אינו מפתיע ושאר השחקנים "בסדר". ההצגה נודניק אינה חשובה בשום מדד, ואפילו מיותרת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נבון ונאור. מתוך ההצגה (יח"צ)
 נבון ונאור. מתוך ההצגה (יח"צ)   
"רוצח שכיר שוכר חדר במלון ומתמקם בחלון מול מטרתו, אבל בחדר לידו מתעקש איזה נודניק שאשתו עזבה אותו לנסות ולהתאבד. הרוצח, בניסיון למנוע תשומת לב מהאזור, מבין שהוא צריך להרגיע אותו או להרוג אותו, אבל זה לא כל כך פשוט. הנודניק נדבק, לא עוזב, בא, יוצא, מסתובב, צועק, מתקשר, מלקק, מציק, מעיק....תצוגה סוחפת של כוח ניג'וס כמעט מאגי"...

כך מוצג סיפור המחזה "נודניק" מאת פרנסיס וובר בתוכנייה העשירה שמלווה אותו בתיאטרון "הבימה", שלבטח אינה מצדיקה את ההצגה שלשמה נעשתה. ההצגה "נודניק", מספרת סיפור של קומדיית טעויות צפויה, שאינה מחדשת כלום. ניתן אף לומר שסוג הבידור הזה כמעט עבר מן העולם.

המחזה של וובר, שעובד גם לסרט של בילי ויילדר עם וולטר מת'יאו וג'ק למון לפני לא מעט שנים, מפגיש רוצח שכיר אותו מגלם יגאל נאור, שמתמקם במלון בעיר כדי להרוג עד מרכזי במשפט חשוב. בחדר לידו מתמקם פרנסואה פיניון, גבר ילדותי ומניפולטיבי, שלא יבחל בשום אמצעי כדי להשיג את מבוקשו, וכמו ילד שצורח כשרצונותיו לא מתמלאים, כך ממלא דב נבון את חלל הבמה בצווחות, צעקות, תלונות, בכי ומה לא. אשתו עזבה אותו לטובת פסיכיאטר מתנשא והוא מאיים בהתאבדות. הרוצח, כמובן, מוצא את עצמו מסתבך עם היצור הנאלח במקום לממש את המטרה שלשמה הגיע.

אבל "נודניק", הצגה מסחרית שמטרתה להביא כמה שיותר אנשים לתיאטרון (מטרה טובה בסך הכל), לא ממש מספקת את הסחורה. גם אם נעשות הצגות מסחריות בהגדרתן, שהפן הבידורי בהן מודגש יותר, צריך להיות להן צידוק נוסף. די מהר השעמום גובר על ההצחקות של דב נבון, שעושה כאן את תפקיד הלוזר שתמיד דופקים ושמתלונן כל הזמן - אותו טיפוס בדיוק שפגשנו ב"החמישייה הקאמרית" או ב"ארץ נהדרת".

סיפור המחזה הצפוי והבנאלי אינו סוחב ואפילו די מביך בקטעי הסלפסטיק המעושים שלו. דב נבון אינו מפתיע שכן הוא עושה בדיוק את מה שהקהל מצפה ממנו, ויגאל נאור ושאר השחקנים הם די בסדר - לא יותר מזה. ההתרחשויות על הבמה זכו לצחוקים נלהבים מצד הקהל למרות ש"נודניק" היא הצגה לא חשובה בשום מדד, ואפילו מיותרת. יש משהו די תמוה בהחלטה להעלות את המחזה הזה, שכן מעטות הן "קומדיות בתי המלון" שההומור שלהן עומד במבחן הזמן.

באותה חוברת מהודרת שמשום מה מלווה את ההצגה, נעשית סקירה על בתי המלון בקומדיות השונות, מה שמוריד עוד צבע מלחייה החיוורות ממילא של הצגה זו. במיוחד כשמוזכרת סדרת הטלוויזיה של ה-BBC , "המלון של פולטי": גם שם היה סלפסטיק, טעויות ומלון שלא מתפקד, אבל היה שם גם סאבטקסט, ערך מוסף והומור פיזי כזה שאין שני לו מאחורי הצחוקים והשטויות - וזה בדיוק מה שחסר כאן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by