בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נו טוב 

נו טוב

 
 
לילך וולך

הדרמה "NO אקזיט" מעבירה את הזמן אך לא משאירה חומר למחשבה. לילך וולך לא יצאה מזועזעת יותר או פחות מתופעת הראליטי מכפי שהייתה קודם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עפר שכטר (מתוך "NO אקזיט")
 עפר שכטר (מתוך "NO אקזיט")   
מאז "המופע של טרומן", התפתחה מגמת פראנויה שכוללת בתוכה סלידה מז'אנר הריאליטי המושמץ. קו התפר הטורדני שבין המציאות ובין מה שנדמה למציאות, אך בעצם מבויים על ידי חולה שליטה עם כוונות זדוניות, מצליח להפר את מנוחתם של כמה מהאזרחים – כל השאר מעדיפים את אליענה בקייר ממזמזת את עצמה מול המצלמה הנסתרת בווילה.

"NO אקזיט" שמתהדרת בשם רע במיוחד, היא דרמה בשני חלקים מבית ההפקה של "הוט", אשר שווקה גם כסרט וזכתה בפרס וולג'ין. סיפור המעשה הוא ביהודה (עפר שכטר), במאי צעיר ונלהב, שרוצה לעשות סרט תיעודי על חברו הטוב איתן (אמנון וולף) העיוור כתוצאה מטראומה צבאית, ועל תהליך שיקומו. הזכיינים הנצלנים שלפניהם שוטח יהודה את תוכניתו, מחליטים במקום ללכת על האופציה האיכותית, לגייס את יהודה לבימוי סדרת ריאליטי בנוסח "הרווק", בכיכובו של איתן.

מנקודת ההתחלה, שנראית כמו סיטואציה רווחית לכולם, ההידרדרות מגיעה די מהר ופניהם האמיתיות של כל הנוגעים בדבר מתגלות. איתן מתבקש לשקר לבנות המתחרות על ליבו באשר לעיוורונו, היחסים בין יהודה וחברתו נעכרים, וכל מה שצריך ולא צריך מצולם באופן קודר ואפלולי ללמדך שפסעת לתוך איזור דמדומים מוסרי בו הכל יכול לשנות את פניו בין רגע.

מבלי לספיילר את החלק השני של הדרמה, שישודר בשבוע הבא, די ברמיזה – טוב זה לא נגמר, לאף אחד מהנוגעים בדבר. חוץ מהזכיינים המרושעים, כמובן - הם כמו פראיירים: אף פעם לא מתים באמת.

"NO אקזיט" היא דרמה כתובה היטב, מבויימת היטב ומשוחקת באופן בינוני למדי שלא מורגש באופן יוצא דופן, בגלל האפקטיביות של כל שאר הגורמים. ללמדכם שאפילו מלי לוי יכולה לשחק אם רק שמים לה טקסטים הגיוניים בפה. כמו ספר טיסה, "NO אקזיט" מעבירה את הזמן באופן יעיל ונעים, וכאשר היא מסתיימת, נותרת מין תחושת ריקנות שהנה עברו להן כמה שעות ולא קרה בהן שום דבר חשוב.

"NO אקזיט" מעניינת בנקודת המוצא שלה, אבל כאשר היא מנסה ללכת איתה רחוק יותר מטווח הצפוי, היא נופלת לקלישאתיות ונעשית מגוחכת. אולי זו לא אשמתה, אולי המציאות באמת כבר עלתה כל דמיון, באופן שהוא מעל למילולי. אולי כבר לא נשאר באמת איך לזעזע אותנו. ובכל מקרה, גם אם עדיין ניתן לעשות זאת – זו לא תהיה ההפקה שתמשוך לכם את השטיח תחת הרגליים.

בקטנה
* אין ספק שבישיבות של סוף 2006 ב"קשת", יהיו מוכרחים להגיע למסקנה: כרטיס הטיסה לבת של אורי גלר היתה ההוצאה הכי מיותרת בתולדות הטלוויזיה הישראלית לדורותיה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by