בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אבודה 

אבודה

 
 
לילך וולך

"איך ללכת לאיבוד" מתאר ברגישות יוצאת דופן מסע בעקבות ילדה שאבדה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"לאורו של עץ האשוח, פניה של אמא שלי זהרו. 'את יכולה לחפש אותה?' היא שאלה אותי. 'אולי את יכולה לנסוע לשם ו...' היא השפילה את עיניה אל גזיר העיתון. 'ארלי, מונטנה. אני אשלם על הכל.'
'אמא, זה לא יכול להיות שזאת באמת היא', אמרתי, למרות שהלב שלי השתולל בחזה.
'אבל מה אם כן?'" ("איך ללכת לאיבוד", עמ' 83)

השאלה התלויה מעל לראשה של משפחת וינטרס בספר "איך ללכת לאיבוד", כמו חרב מתנודדת, היא "מה קרה לאלי?" - בת הזקונים שנעלמה מן הבית בגיל 5 לפתע, בלי עקבות. דווקא באותו יום בו שלוש הבנות לבית וינטרס מחליטות שיוטב להן הרחק מהוריהם המנוכרים והאדישים, הרחק מן האב הקשה. דווקא באותו יום בו מסתמנת התקווה הנואלת לחיים חדשים - נעלמת אלי. הרחק משתי אחיותיה, שמצפות לה כדי לברוח יחד, הרחק מן האם החלשה, הלא מאושרת, הרחק מהאב ושתיקותיו.

המעניין בנקודת הפתיחה של אמנדה אייר וורד, שמטפלת בנושא הטעון של ילדים נעדרים, הוא שהיא לא מתפתה להציג אידיליה משפחתית שחיה חיי מנוחות עד אשר מגיע המשבר שמנפץ אותם. חיי משפחת וינטרס הם סירה קטנה שמתנודדת על ים סוער של חוסר תפקוד, אכזבות גדולות וחידלון. היעלמותה של אלי היא רק הסרת המעטה האחרון מעל מראית העין.

הספר מלווה את חייה ותודעתה של קרולין, האחות הבוגרת לבית משפחת וינטרס, אשר בעצמה נעדרת מחייה שלה: כופרת בלימודי הפסנתר שלה, מטביעה עצמה באלכוהול, ובורחת עד לניו אורלינס הרחק מבית אימה האלמנה ואחותה מדלין. קרולין לא מודה בכך, אבל עדיין מחכה לשובה של אלי – המלאכית הקטנה שנשמרת בזכרונה כבת 5. שתחזור ותמשמע מחדש את החיים.

בעקבות בקשתה של אימה, מחליטה קרולין לנסוע למונטנה, בעקבות תמונה בעיתון של נערה המזכירה את אלי בילדותה. כמו בכל סיפור מסע משובח (וזהו אכן ספר משובח), קרולין מגלה בו את עצמה מחדש, בנוסף לגילויים מפתיעים אחרים.

"איך ללכת לאיבוד", הוא במידה רבה סיפור בלשי, אך יותר מכל, הוא ספר על משפחתיות, הכמיהה אליה והסלידה ממנה. לתאר אותו רק כסיפור בלשי יהיה עוול אפילו בהסתמך על ספרי הבלשים הטובים ביותר. מדובר בסופרת שיודעת לפרוש את הגרעין הסיפורי תוך תיאורים נפשיים מרתקים, מבלי לנתח פסיכולוגית ולשפוט את הדמויות שלה. תענוג צרוף.

איך ללכת לאיבוד / אמנדה אייר וורד ספריית מעריב 2006 268 עמ' 84 ש"ח
 

אקס ליבריס

עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"לפני חודשים אחדים החלטנו בעלי ואני לאחד את שתי הספריות שבביתנו. באותה עת מלאו להיכרותנו עשר שנים שמתוכן חיינו יחד שש שנים והיינו נשואים במשך חמש. ספלי הקפה הלא זהים שלנו חיו בנועם זה בצד זה, לבשנו זה את חולצות הטריקו של זה ובשעת הדחק גם חלקנו גרביים. נישואי התערובת בין אוספי התקליטים שלנו עברו ללא תקרית ראויה לציון ואנו בטוחים שהעשירו את שנינו. (...) לעומת זאת הספריות שלנו לא התמזגו ממש. (...) לאחר חמש שנות נישואים וילד גמרנו אומר, ג'ורג' ואני, שבשלה העת. אנחנו מוכנים ומזומנים לאינטימיות העמוקה הכרוכה במיזוג הספרים שלנו." ("אקס ליבריס", עמ' 18-19)

ביבליופילים הם אותם אנשים שכאשר מנהל הבנק יודיע להם שאין להם כסף כדי לבזבז על מותרות, ייגשו לקנות לעצמם ספר או שניים כדי להתמודד עם הבשורה המרה. גם את שמחותיהם הם יחגגו בהילולות קניית ספרים, יתעלפו מאושר כאשר סופר אהוב מוציא עוד ספר, או כשתרגום חדש וטוב יותר מכבד את הספר שהם אוהבים.

ביבליופילים הם ככלות הכל אנשים די חסרי שליטה כאשר מדובר בספרים. אחד הספרים שמכבדים זאת, ונותן להם קהילה להשתייך אליה, הוא "אקס ליבריס", ספר המסות המקסים של אן פדימן שעוסק כולו באהבה לספרים.

פדימן העורכת והמסאית, מיטיבה לתאר בקלילות ובנעימות ובלי אקדמיזציה יתרה ומסורבלת, את התשוקה, החיבה, הכבוד ואהבת האמת לספרים. כל מי שאוהב ספרים יותר מכל דבר, שחייב להם את נקודות האור והחושך בחייו, וששימשו לו לעיתים כקרובי משפחה – חייב לעצמו את "אקס ליבריס", ולו כדי להבין שהוא לא לבד. או מוטב - קנו שניים או שלושה עותקים, לתת למי שאתם אוהבים באמת.

אקס ליבריס / אן פדימן אחוזת בית 2006 175 עמ' 74 ש"ח.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by