בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סאבווי 

סאבווי

 
 
גליה דן-לי, ניו יורק

מחדשים את אתר התאומים, הווארד סטרן נוטש את המאזינים ומלחמה נפתחת נגד שומן הטרנס. ניו יורק סוגרת 2006

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שנת 2006 עומדת בסימן "ניו-יורק ממשיכה הלאה וגם מוכנה לספר לכם על זה". מהתתאוששות הברורה באתר הגרונד זירו, דרך שדרן הרדיו הכי פרוע שמצליח למתוח את הגבולות בכל פעם מחדש ודרך המאמץ הבלתי נדלה של הניו יורקים להיות הכי בריאים ואולי גם לחיות לנצח. ניו יורק של 2006 היא רק ההכנה למה שיקרה פה ב-2007.
 

התאומים מתחילים לככב בקולנוע

הפועלים עובדים במרץ. אתר גראונד זירו
 הפועלים עובדים במרץ. אתר גראונד זירו    
מי שמבקר בימים אלה באתר גראונד זירו, החור הענק שהיה פעם מגדלי התאומים, יכול להבחין בתנועת הבנייה המחודשת ובמשאיות הבטון שיוצקות את היסודות למה שעתיד להיות "בניין החופש". עבור מי שחזו בהרס המוחלט שהותירה מתקפת ה-11 בספטמבר, יש לבנייה מחדש ערך קטרזי ומתריס. ערך זה לא נעלם מעיניהם של מקבלי ההחלטות, ורבים מהם עבדו שעות נוספות להעמיד כמה שיותר מהר את התחליף ההולם שישלים בין היתר את הפער הארכיטקטוני שנוצר בעיר.

אלא שהכוונות הטובות נתקעו בין סבך התביעות ההדדיות של עיריית ניו יורק, הקבלנים, וחברות הביטוח, והולידו תוכנית פשרה בדמות גורד שחקים קפיטליסטי קר ומסויג (והאם לא כאלה היו התאומים המיתולוגיים, לפני שהדבקנו להם משמעויות אמוציונליות אחרות שקשורות בטרור, אובדן ושנאת האיסלאם הפונדמנטליסטי?!) אבל הניו-יורקים מאמינים שגם אם לא יזכו עוד לראות מחדש את התאומים, העיקר שממשיכים הלאה.

ובסינכרון מושלם לתנועת הבנייה המתחדשת, גם תעשיית הקולנוע והטלוויזיה התאוששה מהשיתוק הזמני שדבק בה בכל הקשור במתקפת הטרור, והוציאה לאקרנים את סרטי הקולנוע "מרכז הסחר העולמי" עם ניקולס קייג’, סרט הקולנוע "יונייטיד 93"; וסרט הטלויזיה "טיסה 93" על נוסעי טיסת יונייטיד איירליינס שהתארגנו יחדיו והפילו את המטוס בו נחטפו מעל שמי פנסילבניה לאחר שהשתלטו פיזית על חוטפיהם.

קשה היה לפספס את הפוטנציאל הדרמטי והמסחרי של המטוסים המתנפצים אל תוך הבניינים הבוערים שדיגדג ליוצרים ולמפיקים בקצות האצבעות זמן רב, אלא שהחומרים היו עדיין רגישים והעיתוי מוקדם. אפילו בתעשיית הבידור, המצטיינת בימים כתיקונם בחוסר רגישות על גבול החזירות, ידעו כי כל עוד הענן המטאפורי השחור התלוי מעל שמי מנהטן מסרב להתפוגג וכל עוד הניו יורקי הממוצע שרוי בהלם פוסט טראומתי – אין מקום ליוזמות אומנותיות.

לא שלמפיקים אמביציוזים יש בעיה להיות קהי רגש. רובם יהיו מוכנים למכור ערכים ומוסר לטובת להיט טלוויזיוני או קולנועי בטוח מבלי לחשוב פעמיים (תשאלו את המנהלים ב"קשת" ו"רשת") אבל אפילו הם מבינים שחזירות יתר שאינה מתיישבת עם גבולות הטעם הטוב של הקהל עשוייה לפגוע אנושות ברייטינג.

ועם כל זה, לכל אחד כידוע יש נקודת שבירה, ולכן בשנה האחרונה החליטו כמה במאים ומפיקים (בתאום מושלם ומעורר חשד) כי אינף איז אינף וחמש שנים הם זמן מספיק לעבד את האבל הקולקטיבי הטעון קולנועית הזה. על פי ההגיון הזה, מי שעדיין תקוע בשלב הכעס או ההלם, שישב על ספת הפסיכיאטר ויעבור בזמנו החופשי לשלב ההשלמה, אנחנו חוזרים לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב- להפוך את הסיפורים הטרגיים האלה לשוברי קופות. ואכן הסרטים הקשורים במתקפת ה-11 בספטמבר היו לשוברי קופות או עתירי רייטינג, מה שמוכיח שעם כל הציניות, אולי באמת הגיע הזמן להמשיך הלאה.
 

הווארד סטרן נוטש את מאזיני הרדיו במנהטן

חשפניות ערומות באולפן. מתוך אתר התוכנית של הווארד סטרן
 חשפניות ערומות באולפן. מתוך אתר התוכנית של הווארד סטרן    
הווארד סטרן, מוסד ניו יורקי בפני עצמו, ומי שהיה עד לא מזמן שדרן הרדיו מספר אחד של מנהטן, עם יותר מעשרה מליון מאזינים ברחבי היבשת, עזב בינואר האחרון את הרדיו הארצי לטובת חוזה שמן עד מגונה של 500 מליון דולר לחמש שנים ברדיו סיריוס הלוויני. הרדיו הלוויני פועל על בסיס מנויים המשלמים שלוש עשרה דולר לחודש בכדי להאזין לתוכניות טוק שאוז נקיות מצנזורה, ומוסיקה נטולת פרסומות.

הווארד סטרן שימש, ועדיין משמש, כקלף השיווק החזק ביותר של סיריוס, ומה שמכונה ’אפקט הווארד’ הביא מאז הצטרפותו ללויין כארבעה וחצי מליון מנויים. בשנה שלפני הצטרפותו לסיריוס חטף סטרן קנסות על ימין ועל שמאל מהצנזור הפדרלי (המפקח על תחנות השידור הנגישות לכלל הציבור) ולא הסתיר את תעובו מן הרפובליקנים, הימנים הנוצרים וג’ורג’ בוש, מטילי הצנזורה בעקיפין, שהפכו את אמריקה לשמרנית וצדקנית אף יותר מבעבר.

כמי שהקיף עצמו בחבורת לוזרים רדיופוניים, מוטציות אנושיות ובעלי מומים שונים שהיו מוכנים מתוך צורך החצנה פתולוגי להתערטל פיזית ונפשית, כמי שבנה אמפריה על הפרחת גזים בשידור, התפעלות על גבול האובססיה מאברי המין הנשיים ופלירטוטים חסרי בושה עם חשפניות ערומות באולפן היה ברור שבתוך המצב הפוליטי הקיים ולאור האפשרויות החדשות, זה רק עניין של זמן עד שהווארד יבחר להיפלט מן המיין סטרים.

אם הווארד של המיין סטרים היה הילד המגודל, המרדן והישיר, שאומר לכל פוליטיקאי טיפש וסלבריטאי פלצן את האמת בפרצוף, הווארד בגירסה הלווינית הוא מפלצת אגו משוחררת רסן ונטולת פרספקטיבה וגבולות, שמותירה אותך תוך מספר ימים במצב של מנת יתר עצבנית.

בעיר כמו מנהטן, שמרבית עובדיה מתניידים ברכבות התחתית ולא יכולים עוד להאזין לסטרן ברדיו האף אם הנייד (רדיו הלויין מצריך מכשיר קליטה נייח מיוחד), התוכנית של הווארד היא כבר מזמן לא שיחת היום. אבל גם אם האוורד של הלווין קצת מאכזב, אין ספק שהרדיו הלוויני עצמו- האדג’י, החצוף ונטול הצנזורה, בהחלט מתאים לדימוי הצעיר והבועט של העיר. למי שהוכתר בעבר כ’מלך המדיה’ נותר רק לשכנע בכך את מיליוני המאזינים מן העבר, שעדיין לא מוכנים נפשית לשלם את חשבון הרדיו.
 
 

מלחמת השומנים של הניו-יורקים

הם יורים גם בצ'יפסים (רויטרס)
 הם יורים גם בצ'יפסים (רויטרס)   
כיוון שלניו-יורק אין אויבים, לפחות לא מהסוג האינטנסיבי והמיידי שאנחנו מכירים, היא נאלצת מידי פעם להמציא אותם ואף להכריז עליהם מלחמה. האויב שקם על הניו-יורקים לכלותם בשנה זו הוא שומן הטרנס, ואת המלחמה בו מוביל ברב הדר וכבוד ראש העיר בלומברג. מה הם לעזאזל שומני הטרנס האלה, אף אחד לא באמת יודע (חוץ מעקרות בית אמביציוזיות שלקחו ברצינות את שעורי כלכלת הבית בתיכון).

אחרי שבלומברג למד את האויב, כלומר התייעץ עם מיטב התזונאים שגילו לו כי שומני הטרנס מעלים את רמות הכולסטרול הרע בדם, ומורידות את רמות הכולסטרול הטוב (יש דבר כזה!) ואינם ידידותיים באופן כללי לחדרי הלב, הוא תרגם את המידע לאסטרטגיית בדמות תקנה חדשה שתאסור על ספקי המזון בניו יורק להשתמש בשומני הטרנס וכל העובר על התקנה יהיה צפוי לקנס של לפחות מאתיים דולר.

המפסידים העיקריים של התקנה החדשה הם בעלי רשתות המזון המהיר שממחזרים לדעת את השמן שבו הם משתמשים מבלי להתחשב בעורקיהם המתפוצצים של הלקוחות, בעלי המסעדות שהשומן הטרנסי מאפשר להם לבשל מעדנים קולינריים שמיימים שהופכים את הסועדים המכורים להם לפצצות זמן מתקתקות וקונדיטורים מצטיינים שהשימוש בשומני הטרנס עוזר להם להעמיד עוגות ומאפים בעלי מראה סימטרי ומושלם שאף בן אדם שפוי בדעתו לא יכול לעמוד בפניהם. כל אלה יעשו בשנה וחצי הבאות (עד שהתקנה תאכף במלואה) שמיניות באויר כדי למצוא תחליפים הולמים לשומני הטרנס (עד עכשיו הם כילו את זמנם לשווא בנסיון למנוע את העברת התקנה).

אז כיוון שאצלינו לאף פוליטיקאי אין זמן להילחם מלחמות העורקים, כדאי שנזכור שאת הצ’יפס כדאי להכין בבית ולא לאכול במקדונלד'ס, ואם תאריך התפוגה של הקרקרים בני השנה שעוד יושבים בארון עדיין רחוק, זה אולי סימן שעדיף להאכיל בהם את הכלב ולא את הילדים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by