בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סתם כי בא לי לצלם 

סתם כי בא לי לצלם

 
 
לילך וולך

הוט בידור ישראלי לקח על עצמו משימה מעניינת - לתחקר ולתעד את הישראלים שהצליחו להשתלב בתעשייה האמריקאית. אולם "החולמים" מציגה צילומי סרק של אנשים בעריכה תזזיתית. שנאמר, חול חול ואין מה לאכול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
העיקרון בחלום האמריקאי, כפי שהצליחו לגלם אותו אייקונים כמו מרילין מונרו למשל, הוא שהדרך לגאולה היא באמצעות הקפיטליזם, הכישרון ואלת המזל. לא עוד התייחסות מקבעת של מעמדות כמו בבריטניה, אלא מוביליות חברתית לכולם (אם יש לך מהשטרות הירוקים כמובן). הכישרון הוא זה שיספק את הגושפנקא ש"מגיע לך" ויסב את תשומת הלב והכסף דווקא אליך. אלת המזל תדאג שתהיה במקום הנכון, לפעמים כדי לשכב עם האנשים הנכונים (סליחה, מרילין).

הרצון להשתלב במערך האפשרויות שמציעה הכלכלה האמריקאית, הוא לאו דווקא מיוחד לישראלים. כמעט כל מדינה עם כלכלת עולם שלישי, ובעיקר כאלו עם בעיות ביטחון, שולחת עיניים ונציגים ליבשת הגדולה. מה שמעניין ברוב המקרים של ישראלים שבחרו לנסות מזלם במגרש המשחקים של בוש, הוא שהם משוכנעים שהם תכף חוזרים.

לא משנה אם מדובר בישראלים לשעבר שנמצאים בארצות הברית כבר עשרות שנים, העברית שבפיהם קלוקלת והילדים שלהם חושבים ש"הומוס" הוא ממרח אקזוטי. מבחינתם מזכרת בתיה עוד פועמת בליבם כאילו היו יהודה הלוי, ולתוך דבריהם משתרבבים הגעגועים התמידיים. המתח המעניין הזה יכול ליצור לא מעט סיטואצות אנושיות ששוות התייחסות.

"החולמים", הפקה בת שלושה פרקים מטעם ערוץ הוט בידור ישראלי, מנסה להתחקות אחרי אותם ישראלים ש"עשו את זה" והצליחו להשתלב בתעשייה האמריקאית - אם באופנה (דוגמנות, עיצוב ותעשיית היופי), אמנות (צילום וציור) וקולנוע (משחק ובימוי). לכשעצמה נשמעת ההפקה מסקרנת, ואין ספק שהיא מושקעת מבחינה כספית ותחקירית.

אבל בתוך כל סרטי הצילום לא הצליחה ההפקה לגבש לעצמה שום שאלה מנחה – מה באנו לבדוק? סתם להניח מצלמה ולהניח לעדי נוימן להגג (שלא לומר ללהג), זה לא מספיק. העריכה קלושה וחסרת צידוק, שלא לומר קפריזית (עדי נוימן אוהבת קומיקס, גם למעצבת נוני טוכטרמן יש כמה ציורי קומיקס בבית, בואו נדביק יחד את הקטעים!). לאורך כל הצפיה לא ברור מה הפואנטה שאליה חותרת התוכנית.

חבל שהניחו להפקה מסקרנת כזו להישאר בגדר הבידור, מבלי להציג איזו עמדה מגובשת או מסקרנת יותר מלבד השתרכות המצלמה אחרי מצולמיה. לפעמים קשה להסביר מה ההבדל בין דוקומנטרי ובין צילום אקראי של סובייקטים אנושיים, הפעם זה מאוד ברור.

ערוץ הוט בידור הישראלי, 1-3 בינואר, 22:30

בקטנה
*אולי כדאי שמיה דגן ועדי אשכנזי יקחו פסק זמן? אתמול אצל "יאיר לפיד", היה נדמה שמיה דגן מדברת, אבל קול עדי אשכנזי הוא זה שנשמע. מפחיד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by